פרק ראשון
להשתחרר מדעה קדומה

רוב האנשים מקבלים כאמת נחרצת כל דבר אותו הם שומעים מפי מדענים, ואף לא עולה בדעתם שמדענים עשויים להיות בעלי דעות קדומות, פילוסופיות או אידיאולוגיות שונות. לאמתו של דבר, מדענים הדוגלים באבולוציה כופים את דעותיהם הקדומות ואת השקפותיהם הפילוסופיות על הציבור, במסווה של מדע. לדוגמה, למרות שהם מודעים לכך שאירועים אקראיים אינם גורמים לדבר מלבד לאי-סדירות ולבלבול, הם עדיין טוענים שהסדר, התכנון, והתוכנית הפלאיים שנצפים, הן ביקום והן ביצורים חיים, נוצרו דרך מקרה.

למשל, ביולוג, אשר מבין ללא ספק, שקיימת הרמוניה מעוררת יראת כבוד בפרודת החלבון, אבן-היסוד של החיים, וכי אין סיכוי שנוצרה באופן מקרי. אף על פי כן, הוא טוען שחלבון זה החל להתקיים בדרך מקרה, בתנאים הפרימיטיביים של כדור הארץ, לפני מיליארדי שנים. עוד מוסיף אותו ביולוג וטוען, ללא היסוס, שלא רק אחד, כי אם מיליוני חלבונים נוצרו בדרך מקרה, ולאחר מכן הצטרפו זה לזה באופן מפתיע כדי ליצור את התא החי הראשון.

יתרה מזאת, אותו ביולוג מגן על השקפתו בעקשנות עיוורת. אדם זה הינו מדען "אבולוציוניסטי".

אם היה אותו מדען מוצא שלוש לבנים מונחות זו על גבי זו בעודו צועד בדרך מישורית, הרי שלעולם לא היה מניח שלבנים אלו הזדמנו יחד בדרך המקרה, ולאחר מכן טיפסו זו על גבי זו, שוב בדרך המקרה. אכן, כל אחד שהיה טוען טענה שכזו, היה נחשב לבלתי שפוי בדעתו.

כיצד, אם כך, ייתכן, שאנשים בעלי יכולת להעריך אירועים רגילים באופן הגיוני, מסוגלים לאמץ עמדה כה בלתי הגיונית בנוגע לחשיבה על הקיום העצמי שלהם? הרי בלתי אפשרי לטעון שעמדה זו מאומצת בשם המדע:

בהתייחס למקרה נתון, אם קיימות שתי חלופות אפשריות באותה מידה, גישה מדעית ראויה לשמה תתייחס לשתיהן במידה שווה. ואם הסבירות של אחת משתי החלופות נמוכה בהרבה, למשל, אם קיימת סבירות של אחוז אחד בלבד, הרי שהדבר ההגיוני והמדעי לעשות הוא לראות את החלופה האחרת, שסבירותה היא 99 אחוז, כתקפה.

הבה נמשיך, כשאנו שומרים בתודעתנו בסיס מדעי זה. ישנן שתי השקפות המוצעות באשר לאופן בו החלו יצורים חיים להתקיים על פני האדמה. ההשקפה הראשונה היא שאלוהים ברא את כל היצורים החיים במבנה המורכב הנוכחי שלהם. ההשקפה השנייה היא שהחיים נוצרו על-ידי צירופי מקרים אקראיים ובלתי-מכוונים. זו האחרונה היא טענת התיאוריה של האבולוציה.

כשאנו בוחנים את הנתונים מדעיים, לדוגמה, של ביולוגיה מולקולארית, אנו יכולים להיווכח שאין שום סיכוי שתא חי בודד – או אפילו אחד ממיליוני החלבונים הקיימים בתא זה – יכול היה להתחיל להתקיים בדרך המקרה, כפי שטוענים חסידי התיאוריה של האבולוציה. כפי שנדגים בפרקים הבאים, חישובי הסתברות אף הם מאשרים זאת שוב ושוב, כך שלהשקפת האבולוציה על הופעת היצורים החיים יש הסתברות אפסית להיות נכונה.

פירושו של דבר הוא שלהשקפה הראשונה יש הסתברות של "מאה אחוז" להיות נכונה. כלומר, החיים החלו להתקיים בצורה מכוונת. אם לנסח זאת בדרך אחרת, החיים "נבראו". כל היצורים החיים החלו להתקיים בתכנונו של בורא עילאי, בכוח עליון, בחוכמה ובידע. מציאות זו איננה עניין של שכנוע גרידא ; זוהי מסקנה נורמאלית שהחוכמה, ההיגיון והמדע מובילים אליה.

בנסיבות אלו, אמור היה המדען ה"אבולוציוניסטי" שלנו לחזור בו מטענתו ולדבוק בעובדה שהינה ברורה מאליה ומוכחת כאחד. לא לעשות זאת, משמעו הוכחה לכך שהמדען הוא, לאמתו של דבר, אדם המנצל את המדע לצורכי הפילוסופיה, האידיאולוגיה והדוגמה שלו, במקום להיות מדען אמיתי.

הכעס, העקשנות, והדעות הקדומות של ה"מדען" שלנו מתגברים יותר ויותר בכל פעם שהוא מתעמת עם מציאות. ניתן להסביר את עמדתו במילה אחת: "אמונה". עם זאת, זוהי אמונה תפלה ועיוורת, מאחר שלא ייתכן הסבר אחר להתעלמותו של אדם מכל העובדות, או לדבקות הנמשכת לאורך כל החיים בתרחיש המנוגד להיגיון, ואשר נבנה בדמיונו.

מטריאליזם עיוור

האמונה השקרית שאנו מדברים עליה היא הפילוסופיה המטריאליסטית, שטוענת כי חומר מתקיים לנצח ושאין מאומה מלבד חומר. תיאורית האבולוציה היא ה"בסיס המדעי" כביכול לפילוסופיה המטריאליסטית, והיא זוכה להגנה עיוורת על מנת לתמוך בה. כאשר המדע שולל את תוקפן של טענות האבולוציה – וזוהי הנקודה עצמה שאליה הגענו בסוף המאה ה-20, נעשים ניסיונות לעוותו ולהביאו לעמדה בה הוא תומך באבולוציה לטובת שימור הקיום של המטריאליזם.

כמה שורות, שנכתבו על-ידי אחד מהביולוגים האבולוציוניסטים הבולטים בטורקיה, משמשות דוגמה טובה המאפשרת לנו לראות את השיפוט ואת שיקול-הדעת המסולפים שדבקות עיוורת זו מובילה אליהן. מדען זה מתייחס לסיכוי של ההיווצרות המקרית של האנזים ציטוכרום-C, שהינו אחד מהאנזימים החיוניים ביותר לחיים:

"הסיכוי להיווצרות רצף של ציטוכרום-C שואפת לאפס. דהיינו, אם החיים מצריכים רצף מסוים, ניתן לומר שיש לכך הסתברות שעשויה להתממש פעם אחת בלבד ביקום כולו. אם לא כן, כוחות מטפיסיים כלשהם, מעבר להגדרתנו, היו צריכים לפעול בתהליך היווצרותו. קבלה של האחרון איננה הולמת את מטרות המדע. עקב כך עלינו לבחון את ההנחה הראשונה." 2

מייקל בֶהה (Behe): "דממה מדאיגה ומוזרה אופפת את המורכבות הקיצונית של התא"

מדען זה רואה כ"מדעי יותר" לקבל אפשרות "שואפת לאפס", במקום את הבריאה. מכל מקום, בהתאם לחוקי המדע, אם קיימים שני הסברים חלופיים באשר לאירוע, ואם האפשרות של אחד מהם להתממש "שואפת לאפס", הרי שההסבר האחר הוא החלופה הנכונה. למרות זאת, הגישה המטריאליסטית הדוגמאטית אוסרת את ההודאה בבורא עליון. איסור זה מניע את המדען, ורבים אחרים המאמינים באותה דוגמה מטריאליסטית, לקבל טענות שהינן מנוגדות בתכלית להיגיון.

אנשים המאמינים ובוטחים במדענים אלו, מרותקים ומסונוורים על-ידי אותו מקסם שווא. הם מאמצים את אותה אמונה עיוורת כשהם קוראים את ספריהם ואת מאמריהם של אותם מדענים.

נקודת המבט המטריאליסטית הדוגמאטית הינה הסיבה לכך שבעלי שם בולטים רבים בקהילה המדעית הינם אתיאיסטים. אלו שמשחררים את עצמם מהשעבוד של מקסם זה וחושבים בצורה עצמאית, אינם מהססים לקבל את קיומו של בורא. הביוכימאי האמריקני בֶהה (Behe) , אחד מאותם אישים בולטים התומכים בתנועה להגנת עובדת הבריאה, שהפכה לאחרונה למקובלת מאוד, מתאר את המדענים המתנגדים להאמין בבריאת היצורים החיים באופן הבא:

"לאורך ארבעת העשורים האחרונים, חשפה הביוכימיה המודרנית את סודותיו של התא. נדרשו לכך עשרות אלפי אנשים, אשר הקדישו את החלקים הטובים יותר של חייהם לעבודה המייגעת במעבדה...התוצאה של מאמצים מצטברים אלו לחקור את התא – לחקור חיים ברמה המולקולארית – היא קריאה רמה, ברורה ונוקבת של "תכנון!" התוצאה היא כה חד-משמעית וכה מובהקת עד כי אין אפשרות אחרת אלא לדרגה כאחד ההישגים הגדולים ביותר בהיסטוריה של המדע...במקום זאת, אופפת דממה מדאיגה ומוזרה את המורכבות הקיצונית של התא. מדוע אין הקהילה המדעית מאמצת בלהיטות את תגליתה המדהימה? מדוע הבחנה זו ב"תכנון" מטופלת בכפפות אינטלקטואליות? הדילמה היא שבעוד שצד אחד של ה[סוגיה] מתויג כתכנון אינטליגנטי, הצד השני חייב להיות אלוהים." 3

ריצ'רד דווקינס (Dawkins), עסוק בהפצת האבולוציה

במצב ביש זה נתונים מדעני האבולוציה האתיאיסטיים המופיעים בטלוויזיה במגזינים, אלו שאת ספריהם אתה אולי קורא. כל המחקר המדעי שנערך על-ידי אנשים אלו מוכיח בפניהם את קיומו של בורא. למרות זאת, הם נעשו כה קהים ועיוורים על רקע החינוך המטריאליסטי והדוגמאטי שספגו, עד שהם ממשיכים ומתמידים בהכחשתם.

אנשים אשר מתכחשים באופן קבוע לסימנים ולראיות ברורים של הבורא, נעשים חסרי רגישות לחלוטין. בהיותם לכודים בביטחון עצמי נבער שנגרם עקב חוסר-רגישותם, הם אף עשויים, בסופו של דבר, לתמוך באיוולת כאילו הייתה זו מעלה. דוגמה לעניין זה הוא האבולוציוניסט ריצ'רד דווקינס (Dawkins ) הדורש ממאמינים נוצרים לחשוב שלא חזו בנס, גם אם יראו את פסלה של מריה הקדושה מנופף להם בזרועו. לפי דווקינס, "ייתכן שלכל האטומים של זרוע הפסל הזדמן לנוע באותו כיוון בבת אחת – לבטח אירוע בעל הסתברות נמוכה, אך אפשרי." 4

הפסיכולוגיה של האדם הלא-מאמין התקיימה לאורך כל ההיסטוריה. היא מתוארת בקוראן באופן הבא:

" גם אם נוריד אליהם את המלאכים ממרומים, והמתים ידברו אליהם, ונציג הכול לנגד עיניהם, גם אז לא ייאותו להאמין אלא אם ירצה אלוהים. ואולם מרביתם נבערים מדעת." (קוראן 6-111)

כפי שהפסוק מבהיר, החשיבה הדוגמאטית של חסידי האבולוציה איננה דרך חשיבה מקורית, ואף אינה ייחודית להם. למעשה, המדען האבולוציוניסט אינו אוחז בחשיבה מדעית מודרנית כי אם בבורות שנשתמרה עוד מימי קהילות עובדי האלילים חסרי התרבות.

אותה פסיכולוגיה מאופיינת בפסוק אחר של הקוראן:

" אפילו נפתח להם שער ברקיע ויעלו בו מעלה מעלה, גם אז יגידו, טחו עינינו מראות, וגם כישוף הוטל עלינו." (קוראן 15:14-15)

שטיפת המוח ההמונית של חסידי האבולוציה

כפי שמצוין בפסוקים שצוטטו, אחת הסיבות לכך שאנשים אינם יכולים לראות את מציאויות הקיום שלהם היא סוג של "כישוף" אשר מכשיל את יכולת החשיבה שלהם. זהו אותו "כישוף" שמונח ביסודה של נכונות חובקת עולם לקבל את תיאורית האבולוציה. כשאנו מדברים על "כישוף" אנו מתכוונים להתניה הנרכשת דרך הטפה. אנשים נחשפים להטפה כה אינטנסיבית על נכונותה של תיאורית האבולוציה, עד שלעתים קרובות הם אפילו אינם קולטים את העיוות הקיים.

הטפה זו יוצרת השפעה שלילית על המוח ומשתקת את כושר השיפוט ואת ההבנה. בסופו של דבר, המוח, בהיותו נתון תחת הטפה מתמשכת, מתחיל לתפוס את המציאויות לא כפי שהן, אלא כפי שהוקנו לו דרך אותה ההטפה.

הספר "סמלי אבולוציה", מאת ג'ונתן וולס (Wells)

ניתן לצפות בתופעה זו בדוגמאות אחרות: למשל, אם "שוטפים את מוחו" של אדם הנמצא תחת השפעת היפנוזה, ומטיפים לו שהמיטה עליה הוא שוכב היא מכונית, הוא תופס את המיטה ככזו, גם לאחר שהוסרה השפעת ההיפנוזה. הוא חושב זאת להגיוני ולסביר מאוד, משום שבאמת הוא רואה את המיטה כמכונית והוא בטוח בצדקתו. דוגמאות כגון אלה, שמדגימות את יעילותו ואת כוחו של מנגנון ההטפה, הינן מציאויות מדעיות שאומתו על-ידי אינספור ניסויים המדווחים בספרות המדעית, ושמהוות חומרים יום יומיים בספרי הלימוד בפסיכולוגיה ובפסיכיאטריה.

תיאורית האבולוציה והשקפת העולם המטריאליסטית הנשענת עליה, נכפות על ההמונים באמצעות שיטות הטפה כאלו. אנשים שנתקלים באופן מתמיד בהטפה על האבולוציה בתקשורת, בקורסים אקדמיים, ומעל גבי במות "מדעיות", חדלים להבין שקבלת תיאוריה זו מנוגדת למעשה לרוב עקרונות ההיגיון הבסיסיים. אותה הטפה שובה גם את המדענים. צעירים בעלי-שם, המטפסים במעלה הקריירות המדעיות שלהם, מאמצים עם הזמן, יותר ויותר, את השקפת העולם המטריאליסטית. מדענים אבולוציוניסטים רבים המוקסמים על-ידי כישוף זה, ממשיכים בחיפוש אחר אישור מדעי לטענות האבולוציוניסטיות המיושנות והבלתי הגיוניות של המאה ה- 19, שהוזמו, כבר מזמן, על-ידי ראיות מדעיות.

קיימים מנגנונים נוספים המאלצים מדענים להיות "אבולוציוניסטיים" ומטריאליסטיים. במדינות מערביות, צריך מדען לעמוד בסטנדרטים מסוימים על מנת לזכות בקידום, לקבל הכרה אקדמית, ולהשיג פרסום למאמריו בכתבי-עת מדעיים. הקריטריון שעומד בראש לכל אלה הוא קבלת תיאורית האבולוציה באופן ישיר וגלוי. שיטה זו מניעה מדענים אלו ברמה כזו, עד שהם משקיעים את כל חייהם ואת הקריירות המדעיות שלהם למען אמונה דוגמאטית. הביולוג המולקולארי האמריקני, ג'ונתן וולס (Wells ) התייחס למנגנוני לחץ אלו בספרו "סמלי אבולוציה" שהתפרסם בשנת 2000:

"...דארוויניסטים דוגמאטיים מתחילים בכפיית פירוש צר על הראיות ומכריזים עליו כעל הדרך היחידה 'לעשות מדע'. המבקרים מתויגים אז כבלתי-מדעיים ; מאמריהם נדחים על-ידי עורכי כתבי-עת מהזרם המרכזי, אלו שמערכת העיתון שלהם נשלטת על-ידי הדוגמאטיים ; נשלל מהם מימון מסוכנויות ממשלתיות, אשר שולחות את הצעות המענק לאותם דוגמאטיים לשם בחינת "עמיתים" ; ובסופו של דבר, הם נדחקים, כולם, אל מחוץ לקהילה המדעית. בתהליך זה, ראיות כנגד ההשקפה הדארוויניסטית פשוט נעלמות, כמו עדים בודדים כנגד המון, או שהן נקברות בכתבי-עת מיוחדים, שרק חוקר הדבק במטרה, יכול למצאן. מרגע שהושתקו המבקרים והראיות הסותרות נקברו, מכריזים הדוגמאטיים שקיים דיון מדעי לגבי התיאוריה שלהם, אך אין כל ראיות נגדה." 5

זוהי המציאות שממשיכה להתקיים מאחורי הטענה "האבולוציה עדיין מקובלת על עולם המדע". האבולוציה מחזיקה מעמד לא משום שהיא בעלת ערך מדעי, אלא משום שזוהי חובה אידיאולוגית. מעטים המדענים המודעים לעובדה זו ויכולים להסתכן בהצבעה על כך שהמלך הוא עירום.

בהמשך ספר זה נסקור את ממצאי המדע המודרני כנגד האבולוציה שזוכים להתעלמות על-ידי אבולוציוניסטים או ש"נקברים בכתבי-עת מיוחדים", ונחשוף את הראיות הברורות לקיומו של האל. הקורא ייווכח שתיאורית האבולוציה הינה למעשה תרמית, תרמית המוסווית על-ידי המדע בכל צעד, אולם נתמכת כדי להסתיר את עובדת הבריאה. יש לקוות שהקורא יתעורר מהכישוף המעוור את מוחם של האנשים ומשבש את יכולת שיפוטם, ויהרהר בכובד-ראש על אותם דברים המוצגים בספר זה. אם ישחרר את עצמו, הקורא, מכישוף זה ויחשוב בצלילות, בחופשיות, וללא כל דעה קדומה, הוא יגלה במהרה אמת ברורה לחלוטין. אמת בלתי-נמנעת זו, המוכחת גם דרך המדע המודרני על כל היבטיו, היא שיצורים חיים התחילו להתקיים לא בדרך מקרה, אלא כתוצאה של בריאה. אדם יכול בנקל לראות את עובדת הבריאה כשהוא בוחן כיצד הוא עצמו קיים, כיצד התחיל להתקיים מטיפת מים, או כשהוא מתבונן בשלמות של כל דבר חי אחר.

ביבליוגרפיה

2 Ali Demirsoy, Kalıtım ve Evrim (Inheritance and Evolution), Ankara: Meteksan Publishing Co., 1984, p. 61.
3 Michael J. Behe, Darwin's Black Box, New York: Free Press, 1996, pp. 232-233.
4 Richard Dawkins, The Blind Watchmaker, London: W. W. Norton, 1986, p. 159.
5 Jonathan Wells, Icons of Evolution: Science or Myth? Why Much of What We Teach About Evolution is Wrong, Regnery Publishing, 2000, pp. 235-236