פרק תשיעי
התרחיש של האבולוציה האנושית

בפרקים הקודמים ראינו שבטבע לא קיימים מנגנונים המובילים את היצורים החיים להתפתח, ושמינים חיים לא החלו להתקיים בתהליך של אבולוציה, אלא הופיעו לפתע, בצורתם הנוכחית המושלמת, דהיינו, כל סוג נוצר באופן נפרד. לכן, ברור שגם "אבולוציה אנושית" הינה סיפור שמעולם לא התרחש.

אם כן, מה מציעים חסידי האבולוציה כבסיס לסיפור זה?

הבסיס הוא קיומם של מגוון מאובנים עליהם נשענים חסידי האבולוציה כדי לבנות פירושים דמיוניים. לאורך ההיסטוריה היו קיימים למעלה מ 6,000 מיני קופים, ורובם נכחדו. כיום חיים על פני האדמה רק 120 מיני קופים. אותם 6,000 מינים בקירוב שרובם נכחדו, יוצרים משאב עשיר לאבולוציוניסטים.

האבולוציוניסטים חיברו את התרחיש של אבולוציה אנושית בעזרת סידור חלק מהגולגולות באופן שהתאים למטרתם, בסדר עולה, מהקטן ביותר לגדול ביותר, ופיזרו ביניהם גולגולות של חלק מהגזעים האנושיים שנכחדו.

לפי תרחיש זה, לבני אדם ולקופים מודרניים יש אבות קדמוניים משותפים. במשך הזמן, הלכו יצורים אלו והתפתחו. חלקם הפכו לקופים של ימינו, בעוד שקבוצה אחרת, אשר הלכה בעקבות נתיב אחר של אבולוציה, הפכה להיות בני האדם של היום.

מכל מקום, כל הממצאים הפליאונטולוגיים, האנטומיים והביולוגיים הוכיחו שהטענה של אבולוציה אנושית הינה בדויה וחסרת תוקף כמו כל טענות האבולוציה האחרות. מעבר לזיופים, עיוותים, ורישומים ופירושים מטעים, לא הוצגה כל ראייה מוצקה או ממשית המסייעת להוכחה שיש קשר בין האדם לקוף..

תיעוד המאובנים ממחיש לנו שלאורך כל ההיסטוריה בני אדם הינם בני אדם, וקופים הינם קופים. אותם מאובנים, שחסידי תיאורית האבולוציה טוענים שהם האבות הקדמוניים של האדם, משתייכים לגזעים אנושיים שחיו עד לפני זמן לא רב – 10,000 שנה בקירוב – ולאחר מכן נכחדו. יתרה מזאת. קהילות אנושיות רבות שחיות כיום הן בעלות מאפיינים והופעה פיסית הזהים לגזעים אנושיים נכחדים אלו.. כל אלה מהווים הוכחה ברורה לכך שהאדם לא התנסה בתהליך של אבולוציה בשום תקופה בהיסטוריה.

החשוב ביותר מכל אלה הוא שקיימים הבדלים אנטומיים רבים בין קופים ובין בני אדם, ואף אחד מהם אינו מהסוג שהתחיל להתקיים דרך תהליך אבולוציה. אחד מהם הינו "דו-רגליות". כפי שנתאר בהמשך בצורה מפורטת, דו-רגליות הינה מאפיין מיוחד לאדם, אחד מהמאפיינים החשובים ביותר המבדילים את האדם מיתר בעלי-החיים.

אילן-היוחסין הדמיוני של האדם

הטענה הדארוויניסטית גורסת שהאדם המודרני התפתח מאיזשהו סוג של יצור דמוי קוף. במשך תהליך האבולוציה האמור, שהתחיל במשוער לפני 4-5 מיליון שנה, התקיימו, לפי הטענה, כמה "צורות מעבר" בין האדם המודרני לבין אבותיו הקדמוניים.. בהתאם לתרחיש דמיוני לחלוטין זה, נמנות ארבעת ה"קטגוריות" הבסיסיות הבאות:

אוסטרלופיתקוס (Australopithecus )

הומו הביליס (Homo habilis )

הומו ארקטוס (Homo erectus )

הומו ספיאנס (Homo sapiens )

חסידי תיאורית האבולוציה כינו את סוג האבות הקדמוניים דמויי-הקוף שהאדם, כביכול, השתייך אליו כ"אוסטרלופיתקוס", שפירושו "קוף דרומי". אוסטרלופיתקוס, שאיננו אלא סוג קוף קדום שנכחד, התגלה במספר צורות שונות: חלקם היו גדולים יותר ובעלי מבנה מגושם, בעוד שאחרים קטנים ודקי-גזרה.

חסידי האבולוציה מסווגים את השלב הבא באבולוציה האנושית כסוג ה"הומו" (Homo ), דהיינו "אדם". לטענתם, הדברים החיים בסדרות ה"הומו" הינם מפותחים יותר מהאוסטרלופיתקוס, ואינם כה שונים מהאדם המודרני. האדם המודרני של זמננו, כלומר, המין של ה"הומו ספיאנס", נחשב כמי שנוצר בשלב המתקדם ביותר של סוג ה"הומו".

מאובנים כמו "האדם מיאווה" (Java Man ), "האדם מפקין" (Pekin Man ), ו"לוסי" (Lucy ), אשר הוצגו באמצעי התקשורת מפעם לפעם, ושמופיעים בכתבי-העת ובספרי הלימוד בנושא האבולוציה, כלולים באחת מארבעת הקבוצות שנמנו לעיל. כמו כן, משוער שכל אחת מהקבוצות מסתעפת למינים ולתת-מינים, בהתאם למקרה. ישנם חוקרים שהציעו שצורות מעבר קדומות, כגון "רמפיתקוס" (Ramapithecus ), אינן צריכות להיכלל בעץ משפחת האדם הדמיוני, לאחר שהתברר שהן היו למעשה קופים רגילים. 70

A SINGLE JAWBONE AS A SPARK OF INSPIRATION
The first Ramapithecus fossil found: a missing jaw composed of two parts. (on the right). The evolutionists daringly pictured Ramapithecus, his family and the environment they lived in, by relying only on these jawbones.

בעזרת תרשים של החוליות בשרשרת כ"אוסטרלופיתקוס > הומו הביליס > הומו ארקטוס > הומו סאפינס", מרמזים האבולוציוניסטים שכל אחד מסוגים אלו הינו האב הקדמון של הבא אחריו. מכל מקום, חלק מבני-אנוש אלו שמסווגים כהומו ארקטוס, חיו ככל הנראה עד לא מזמן. במאמר שכותרתו "ההומו ארקטוס האחרון של יאווה: בן-גילו האפשרי של ההומו ספיאנס בדרום-מזרח אסיה", שפורסם בכתב-העת "מדע", דווח שמאובני הומו ארקטוס שנתגלו ביאווה היו "בני גיל ממוצע של 27 ± 2 עד ל- 53.3 ± 4 אלפי שנים" ושהדבר "מעלה את האפשרות שמבחינה אנטומית, ההומו ארקטוס חופף בזמנים עם בני-אדם מודרניים בדרום-מזרח אסיה". 71

יתרה מזאת, האדם הניאנדרתלי הומו ספיאנס, והאדם המודרני הומו ספיאנס ספיאנס, שניהם בבירור התקיימו בו זמנית. נראה שסיטואציה זו מערערת על תקפות הטענה שהאחד הינו אביו הקדמון של האחר.

כל הממצאים והמחקר המדעי חושפים מיסודם שתיעוד המאובנים אינו מלמד על תהליך אבולוציה כפי שמציעים חסידי האבולוציה. אותם מאובנים, שאבולוציוניסטים טוענים כי הינם האבות הקדמוניים של בני האדם, משתייכים למעשה או לגזעים אנושיים שונים, או למינים של קופים.

אם כך, אילו מאובנים הינם של בני אנוש ואילו של קופים? האם אפשרי בכלל שאחד מהם ייחשב לצורת מעבר? כדי למצוא את התשובות, נביט באופן יסודי יותר על כל קטגוריה.

אוסטרלופיתקוס: זן של קוף

הקטגוריה הראשונה, האוסטרלופיתקוס, פירושו כאמור "קוף דרומי". על פי ההשערה, הופיעו יצורים אלו באפריקה לפני כארבעה מיליון שנה, והמשיכו להתקיים עד לפני מיליון שנה. קיימים מספר זנים שונים של האוסטרלופיתקוס. אבולוציוניסטים מניחים שהקדום ביותר מבין מינים אלו הינו "א. אפרנזיס" (A. Afarensis ). לאחריו מגיע "א. אפריקנוס" (A. Africanus ), ואז "א. רובוסטוס" (A. Robustus ), שהיה בעל עצמות גדולות יותר יחסית. באשר ל"א. בויסיי" (A. Boisei ), חלק מהחוקרים רואים אותו כמשתייך למין אחר, ואחרים כתת-מין של א. רובוסטוס.

כל מיני האוסטרלופיתקוס הינם קופים נכחדים הדומים לקופים של זמננו. נפחי הגולגולת שלהם דומים לאלו של השימפנזות של ימינו או קטנים יותר. בידיהם ובכפות רגליהם היו חלקים מזדקרים אשר שימשו אותם לטיפוס על עצים, בדיוק כמו לשימפנזות של היום, ורגליהם היו בנויות ללפיתת ענפים. הם היו נמוכים (גובהם הגיע לכל היותר הגיע ל-130 ס"מ (51 אינץ'), וכמו השימפנזות של ימינו, זכר האוסטרלופיתקוס היה גדול יותר מהנקבה. מאפיינים רבים אחרים כמו פרטי גולגולותיהם, סמיכות עיניהם, שיניהם הטוחנות החדות, מבנה לסתם, זרועותיהם הארוכות, ורגליהם הקצרות – משמשים כראיה לכך שיצורים אלו לא היו שונים מקופים בני זמננו.

AUSTRALOPITHECUS - CHIMP

AUSTRALOPITHECUS

PRESENT-DAY CHIMP

המאובן הראשון נתגלה באתיופיה, ושוער שהוא שייך למין האוסטרלופיתקוס אפרנזיס: 288 al או ״לוטי״. זמן רב נאבקו אבולוציוניטטים להוכיח שהיה ביכולתו של לוטי להתהלך זקוף; אולם המחקר העדכני ביותר קבע בפסקנות שחיה זו הייתה קוף רגיל שהלך כפוף כדרך הקופים.

מאובן האוסטרלופיתקוס אפרנזים 333-105 al המוצג למטה משתייך לנציג צעיר של מין זה, ולכן הבליטה המצופה בגולגולתו עדיין לא נוצרה.

Above is seen the skull of Australopithecus aferensis AL 444-2 fossil, and below is the skull of a contemporary ape. The obvious similarity verifies that A. aferensis is an ordinary ape species without any "human-like" features.

מכל מקום, אבולוציוניסטים טוענים שלמרות שהאוסטרלופיתקוס הם בעלי אנטומיה של קופים, בניגוד להם, הם התהלכו בקומה זקופה כמו בני-אדם.

הטענה שאוסטרלופיתקוס התהלכו בקומה זקופה הינה השקפה שנתמכה על-ידי פליאו-אנתרופולוגים כגון, ריצ'רד ליקי (Leakey ) ודונלד ק. ג'והנסון (Johanson ), במשך עשרות שנים. עם זאת, מדענים רבים שערכו מחקרים רבים על מבני השלד של האוסטרלופיתקוס, הפריכו את תקפות הטענה. מחקר נרחב שנערך על דוגמאות טיפוסיות שונות של אוסטרלופיתקוס על-ידי שני חוקרי אנטומיה בעלי שם עולמי מאנגליה ומארה"ב, לורד סולי צוקרמן (Zuckerman ) ופרופסור צ'ארלס אוקסנרד (Oxnard ), הראה שיצורים אלו לא התהלכו בקומה זקופה בדרך בני-האדם.. לאחר חקירת עצמות מאובנים אלו במשך 15 שנה, הודות למענקים שנתקבלו מהממשלה הבריטית, הגיעו לורד צוקרמן ואיתו צוות בן חמישה מומחים, למסקנה שאוסטרלופיתקוס היה רק סוג של קוף רגיל ובשום פנים לא יצור דו-רגלי, זאת למרות שצוקרמן הינו אבולוציוניסט בעצמו. 72 במקביל, השווה צ'ארלס א. אוקנרד, אבולוציוניסט נוסף שהתפרסם הודות למחקרו בנושא, את מבנה השלד של האוסטרלופיתקוס לזה של קופי אורנג-אוטנג מודרניים. 73

בקצרה, בין אוסטרלופיתקוס ובין בני-אדם אין קשר, והם אינם אלא מין נכחד של קופים.

הומו הביליס: הקוף שהוצג כאנושי

הדמיון הרב בין מבני השלד והגולגולת של האוסטרלופיתקים לבין השימפנזים, והפרכת הטענה שיצורים אלו התהלכו זקופים, גרמה קושי רב לפליאו-אנתרופולוגים חסידי תיאורית האבולוציה משום שלפי תרשים האבולוציה הדמיונית, הומו ארקטוס הופיע לאחר האוסטרלופיתקוס. כפי ששם הסוג "הומו" (שפירושו "אדם") מרמז, הומו ארקטוס הינו מין אנושי בעל שלד זקוף, ונפח גולגולת כפול מזה של אוסטרלופיתקוס. מעבר ישיר, אם כך, מהאוסטרלופיתקוס, שהינו קוף דמוי שימפנזה, להומו ארקטוס, ששלדו זהה לזה של אדם המודרני, אינו אפשרי, אפילו לפי תיאורית האבולוציה, ולכן נחוצות "חוליות מקשרות", כלומר, "צורות מעבר". מתוך נחיצות זו צמח המושג הומו הביליס.. הסיווג של הומו הביליס הוצע בשנות ה-60 על-ידי משפחת ליקי (Leakeys ), שנודעה כמשפחה של "ציידי מאובנים". לפי ליקי, מין חדש זה, היה בעל נפח גולגולת גדול יחסית, ויכולת להלך זקוף ולהשתמש בכלי אבן ועץ. מסיבות אלה הוא עשוי היה להיות האב הקדמון של האדם.

Homo Habilis: Another Extinct Ape

״הומו הביליס 7 OH״ שמוצג למטה משמאל הינו המאובן שמגדיר בצורה הטובה ביותר ^ את מאפייני הלסת של מין ההומו הבילים. לסת מאובנת זו הינה בעלת שיניים חותכות גדולות ושיניים טוחנות קטנות. צורת הלסת מרובעת. תכונות אלו משוות ללסת מראה דומה מאוד לזה של קופי ההווה. במילים אחרות, לסתו של ההומו הבילים מאמתת פעם נוטפת כי יצור זה הינו למעשה קוף.

זמן רב טענו אבולוציוניטטים שהיצורים שהתכנו על ידם ״הומו הביליס״ יכלו להלך בצורה זקופה. הם האמינו שיוכלו למצוא חולייה הנמתחת מהקוף לאדם. למרות זאת, מאובני ההומו הביליס החדשים שנתגלו על-ידי טים ווייט בשנת 1986 וכונו 62 oh, הזימו טענה זו. שרידי מאובנים אלו הראו שהומו הביליס היה בעל זרועות ארוכות ורגליים קצרות, בדיוק כמו קופים בני זמננו. מאובן זה שם קץ לטענה שהומו הביליס היה יצור דו-רגלי המסוגל להתהלך בצורה זקופה. הומו הבילים היה במציאות סוג של קוף.

מאובנים חדשים של אותו מין שנתגלו בחפירות בשלהי שנות ה-80, שינו השקפה זו לחלוטין. חלק מהחוקרים, כמו ברנרד ווד (Wood ) וק. לורינג ברייס (Brace ), שהסתמכו על אותם מאובנים שנתגלו מחדש, ציינו שהומו הביליס (שפירושו "אדם מיומן", דהיינו, אדם המסוגל להשתמש בכלים) צריך להיות מסווג כאוסטרלופיתקוס הביליס, או כ"קוף דרומי מיומן", וזאת משום שהומו הביליס חלק תכונות משותפות רבות עם קופי האוסטרלופיתקים. הוא היה בעל זרועות ארוכות, רגליים קצרות ומבנה שלד דמוי קוף כמו לאוסטרלופיתקוס. אצבעותיו ובהונותיו היו מותאמות לטיפוס. לסתותיו דמו מאוד לאלה של קופים בני זמננו. נפח הגולגולת הממוצע, שעומד על 600 סמ"ק מעיד אף הוא על כך שהם היו קופים. בקצרה, הומו הביליס, שהוצג כסוג שונה על-ידי כמה אבולוציוניסטים, היה במציאות סוג של קוף, בדיוק כמו כל האוסטרלופיתקים האחרים.

מחקר שנערך במהלך השנים מאז עבודתם של ווד וברייס, הוכיח שהומו הביליס אכן לא היה נבדל מאוסטרלופיתקוס. מאובן הגולגולת והשלד OH62 שנתגלה על-ידי טים ווייט (White ) הראה שמין זה היה בעל נפח גולגולת קטן, זרועות ארוכות ורגליים קצרות אשר אפשרו לו לטפס על עצים כפי שעושים קופים בני זמננו.

הניתוחים המפורטים שנערכו על-ידי האנתרופולוגית הולי סמית' (Smith ) בשנת 1994 מוכיחים באופן חד-משמעי שהומו הביליס כלל לא היה הומו, כלומר "אנושי", כי אם "קוף". בהסבירה את הניתוחים שערכה על שיני האוסטרלופיתקוס, הומו הביליס, הומו ארקטוס והומו ניאנדרתלי, ציינה סמית' את המסקנות הבאות:

"מניתוח מאובנים המוגבל לדוגמאות טיפוסיות שעונות על קריטריונים אלו, עולה שדפוסי התפתחות השיניים של אוסטרלופיתקים דקי גזרה ושל הומו-הביליס נשארים מסווגים עם אלה של קופים אפריקניים. אלו של הומו ארקטוס ושל ניאנדרתלים מסווגים עם אלה של בני-אדם." 74

באותה שנה, הגיעו פרד ספור (Spoor ), ברנרד ווד, ופראן זוננוולד (Zonneveld ), כולם מומחים באנטומיה, לאותה מסקנה אולם בשיטה שונה לגמרי. שיטה זו התבססה על הניתוח ההשוואתי של התעלות המעגליות למחצה של האוזן הפנימית, המשמשות לשמירת שיווי-משקל, אצל בני-אדם וקופים. החוקרים הסיקו את המסקנות הבאות:

"בין ההומינידים המאובנים, המין הקדום ביותר שמציג מורפולוגיה אנושית מודרנית הינו הומו ארקטוס. בניגוד לכך, ממדי התעלה המעגלית למחצה בגולגולת מאפריקה הדרומית המיוחסת לאוסטרלופיתקוס ולפרנתרופוס (Paranthropus ) דומים לאלו של הקופים הגדולים שעדיין קיימים היום." 75 שלושת החוקרים אף בחנו דוגמה טיפוסית של הומו הביליס, המכונה Stw 53 , ונוכחו לדעת ש"Stw 53 הסתמך פחות על התנהגות דו-רגלית מאשר האוסטרלופיתקים". פירושו של דבר הוא שהדוגמה הטיפוסית של ההומו הביליס הייתה אף יותר דמוית קוף מאשר האוסטרלופיתקוס. מכיוון שכך, הייתה מסקנתם ש"Stw 53 מייצג צורת מעבר בלתי-סבירה בין המורפולוגיות שנצפות אצל האוסטרלופיתקים לבין ההומו ארקטוס."

ממצא זה הניב שתי מסקנות חשובות:

1. מאובנים המיוחסים להומו הביליס אינם משתייכים למעשה לסוג ההומו, דהיינו בני האדם, אלא לסוג האוסטרלופיתקוס, כלומר, קופים.
2. הן הומו הביליס והן אוסטרלופיתקוס היו יצורים שהתהלכו כפופים לפנים – פירוש הדבר הוא ששלדם היה של קוף, ושאין בינם ובין האדם כל קשר.

הומו רודולפנזיס: הפנים צורפו בצורה מוטעה

המונח "הומו רודולפנזיס" (Homo Rudolfensis ) הינו השם שניתן לשרידי מאובן שהועלו בחפירות בשנת 1972. הזן המיוצג לכאורה על-ידי מאובן זה הוגדר כהומו רולודפנזיס משום שחלקי מאובן זה נמצאו בסביבת אגם רודולף בקניה. רוב הפליאונטולוגים מסכימים שמאובנים אלו אינם משתייכים למין נפרד, אלא שהיצור שמכונה "הומו רודולפנזיס" הוא למעשה בלתי מובחן מהומו הביליס.

ריצ'ארד ליקי, שגילה מאובנים אלו, הציג את הגולגולת שסומנה כ"KNM-ER 1470 " ושלדבריו הייתה בת 2.8 מיליון שנה, כתגלית החשובה ביותר בהיסטוריה של האנתרופולוגיה. לפי ליקי, יצור זה, שהיה בעל נפח גולגולת זהה לזה של אוסטרלופיתקוס ופרצוף דומה לזה של בני אדם של היום, היה החוליה החסרה בין אוסטרלופיתקוס ובין בני אדם. עם זאת, לאחר זמן-מה, התברר שהפרצוף דמוי אדם של הגולגולת האמורה, שלעתים קרובות הופיעה על כריכות כתבי-עת מדעיים ומגזינים מדעיים פופולאריים, היה תוצאה של הרכבה לא נכונה של חלקי הגולגולת, ייתכן שבאופן מכוון. פרופסור טים ברומאג' (Bromage ), שערך מחקרים על אנטומיה של פנים אנושיות, חשף בשנת 1992 את הטעות בעזרת הדמיות מחשב:

"כשהגולגולת [KNM-ER 1470 ] שוחזרה לראשונה, הפרצוף התאים לגולגולת בתנוחה אנכית כמעט, במידה רבה כמו הפנים השטוחות של האדם המודרני. אולם ניתוחים עדכניים של היחסים האנטומיים הראו שבמציאות היו הפנים חייבים לבלוט החוצה במידה ניכרת, באופן שנוצר היבט דמוי-קוף, הדומה לפרצוף האוסטרלופיתקוס". 76

THERE WAS NO TRANSITION FROM APE TO MAN.

A comparative analysis of the semi-circular canals in the inner ear in both humans and apes shows that the fossils long portrayed as the forerunners of human beings were all in fact ordinary apes. The species Australopithecus and Homo habilis had the inner ear canals of an ape, while Homo erectus had human ones.

הפליאו-אנתרופולוג האבולוציוניסטי ג. א. קרונין (Cronin ) ציין את הדברים הבאים בנושא זה:

"...מבנה הפנים המגושם באופן יחסי, השיפוע השטוח למדי של מכתש השיניים (המזכיר את פרצוף האוסטרלופיתקים הקעור), רוחב גולגולת מרבית נמוך (על זוג עצמות צידי הגולגולת), חריץ ניבים חזק ושיניים טוחנות גדולות (כפי שמעידים השורשים ששרדו), כולם מהווים מאפיינים פרימיטיביים יחסית, הקושרים את הדוגמה הטיפוסית לחברים בקטגורית האוסטרלופיתקוס האפריקנוס." 77

ק. לורינג ברייס (Brace ) מאוניברסיטת מישיגן הגיע לאותה מסקנה. כתוצאה מניתוחים שערך על מבנה הלסת והשן של גולגולת 1470, הוא דיווח:"מתוך גודל החך וההתרחבות של האזור המוקצה לשורשי השינים הטוחנות, נראה ש-ER 1470 משמר פנים ומערכת שיניים בגודל המלא של אוסטרלופיתקוס." 78

פרופסור אלן וולקר (Walker ), פליאו-אנתרופולוג מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס שביצע מחקר נרחב על KNM-ER 1470 בדומה לליקי, טוען שאין לסווג יצור זה כבן "הומו" – כלומר, כמין אנושי – אלא יש למקמו בסוג האוסטרלופיתקוס." 79

לסיכום, סיווגים כגון הומו הביליס או הומו רודולפנזיס שהוצגו כחוליות מעבר בין אוסטרלופיתקים לבין הומו ארקטוס הינם דמיוניים לחלוטין. חוקרים רבים בני זמננו אישרו שיצורים אלו משתייכים לסדרות האוסטרלופיתקוס. כל המאפיינים האנטומיים שלהם מראים שהם סוג של קוף.

עובדה זו קיבלה יתר ביסוס על-ידי שני האנתרופולוגים האבולוציוניסטים, ברנרד ווד ומארק קולרד, שמחקרם פורסם בשנת 1999 בכתב העת "מדע". ווד וקולרד הסבירו שקטגוריות המיון של ההומו הביליס והומו רודולפנזיס (גולגולת 1470) הינן דמיוניות, ושיש לייחס את המאובנים שמוקצים לקטגוריות אלו לסוג האוסטרלופיתקוס:

"בשנים האחרונות, מיוחסים מיני מאובנים ל"הומו" על בסיס גודל המוח המוחלט, על סמך מסקנות לגבי היכולת הלשונית ותפקוד הידיים, והשערה באשר ליכולתם ליצור כלי אבן. פרט למקרים חריגים בודדים, ההגדרה והשימוש של הסוג במסגרת אבולוציה אנושית, ויצירת התחום של "הומו", טופלו כאילו הם ברורים ונטולי בעייתיות. אולם...נתונים עדכניים, פירושים חדשים לראיות קיימות, ומגבלות התיעוד הפליאו-אנתרופולוגי, שוללים את תוקפם של קריטריונים קיימים לייחוס קטגוריות מיון ל'הומו'. ....בפועל, מינים של מאובנים אנושיים מוקצים ל'הומו' על בסיס קריטריון אחד או יותר מתוך ארבעה...עם זאת, כעת ברור שאף אחד מקריטריונים אלו אינו משביע רצון. המדד המוחי הינו בעייתי משום שחשיבותו הביולוגית של נפח הגולגולת המוחלט מוטל בספק. באותו אופן, ישנן ראיות משכנעות על כך שלא ניתן להסיק באופן מהימן על התפקוד הלשוני מתוך צורתו הכללית של המוח, ושמיקום חלקי המוח הקשורים לשפה לא אותרו כראוי, בניגוד למשתמע מהמחקרים המוקדמים...

"במילים אחרות, הכללת הסיווג של הומו הביליס והומו רודולפנזיס שמסופח אליו בתוך סוג ההומו, גורעת מאיכות סוג ההומו האנושי, ולכן יש להוציאם מקטגוריה זו. החלופה הטקסונומית, שמשמעה להעביר קטגורית מיון אחת או שתיהן לאחד הסוגים הקיימים של בני אדם קדמוניים, איננה נטולת בעיות, אולם לעת עתה, אנו ממליצים, שהן הומו הביליס והן הומו רודולפנזיס יועברו לסוג האוסטרלופיתקוס." 80

המסקנה של ווד וקולרד מחזקת את המסקנה אליה הגענו כאן: "אבות קדמוניים אנושיים פרימיטיביים" אינם קיימים בהיסטוריה. יצורים שנחשבים לאבות קדמוניים אלו הינם למעשה קופים, שאמורים להיות מסווגים כאוסטרלופיתקוס. תיעוד המאובנים מראה שאין חוליה מקשרת בין קופים נכחדים אלו ובין הומו, כלומר, בין המין האנושי שהופיע באופן פתאומי בתיעוד המאובנים.

הומו ארקטוס ולאחריו: בני אדם

בהתאם לתרשים הדמיוני שהוצע על-ידי אבולוציוניסטים, האבולוציה הפנימית של סוג ה"הומו" היא כזו: ראשית, הומו ארקטוס, לאחריו, הסוג המכונה הומו ספיאנס "ארכאי" והאדם הניאנדרתלי (הומו ספיאנס ניאנדרתליזיס), ולבסוף, אדם קרו-מניון (הומו ספיאנס ספיאנס). אולם סיווגים אלו הינם רק וריאציות וגזעים ייחודיים במשפחת האדם. ההבדל ביניהם אינו גדול יותר מההבדל בין אסקימואי לבין אפריקני או בין ננס לבין אירופאי.

הבה נבחן תחילה את ההומו ארקטוס, שנחשב כמין האנושי הפרימיטיבי ביותר. כפי שהשם מרמז, "הומו ארקטוס" פירושו, "אדם שהולך זקוף". סוג זה הובדל על ידי אבולוציוניסטים ממאובנים מוקדמים יותר על-ידי הוספת הסיווג "זקיפות", משום שכל מאובני ההומו ארקטוס הזמינים הינם זקופים במידה שלא נצפתה בכל פרטי האוסטרלופיתקים או בדוגמאות הטיפוסיות של הסוג המכונה הומו הביליס. אין כל הבדל בין שלד הגולגולת האחורי של האדם המודרני ובין זה של הומו ארקטוס.

הסיבה העיקרית לכך שאבולוציוניסטים הגדירו את ההומו ארקטוס כ"פרימיטיבי", היא בשל הנפח הגולגולתי של מוחו ( 900-1,100 סמ"ק), שהינו קטן יותר מהנפח הממוצע של האדם המודרני, ובשל גבותיו העבות והבולטות. מכל מקום, יש אנשים רבים שחיים כיום בעולם והינם בעלי נפח גולגולתי זהה להומו ארקטוס (לדוגמה, ננסים), ולגזעים אחרים יש גבות בולטות (לדוגמה, ילידי אוסטרליה).

עובדה מוסכמת היא שהבדלים בנפח הגולגולת אינם בהכרח משקפים הבדלים באינטליגנציה או ביכולות. אינטליגנציה תלויה בארגון הפנימי של המוח, ולא בנפחו. 81

700 THOUSAND YEAR OLD MARINERS

החדשות שהתפרסמו בירחון "New Scientist" ב-14 במרס, 1998, כי ״בני האנוש המוקדמים היו פיקחים יותר מששיערנו...״, הראו שבני אדם המכונים על-ידי אבולוציוניסטים הומו ארקטום עסקו בימאות לפני 700 אלף שנה. אנשים אלו, שהיו ברשותם ידע וטכנולוגיה במידה מספקת לבניית כלי שיט, ושכלכלו תרבות שעשתה שימוש בתובלה ימית, בוודאי שאינם יכולים להתכנות ״פרימיטיביים״.

המאובנים שפרסמו את ההומו ארקטוס ברחבי העולם הינם של "האדם מפקין" ושל "האדם מיאווה" באסיה. למרות זאת, עם הזמן התברר ששני מאובנים אלו אינם מהימנים. האדם מפקין היה מורכב מכמה אלמנטים עשויים טיח שמקורותיהם אבדו, והאדם מיאווה "הורכב" מחלק של גולגולת ומעצם אגן ירכיים שנתגלתה במרחק מה, מבלי שישנה עדות לכך ששתי העצמות השתייכו לאותו יצור. זו הסיבה לכך שמאובני הומו ארקטוס שנתגלו באפריקה, זכו לחשיבות כה גדולה. (כמו כן, ראוי לציין שחלק מהמאובנים שנחשבו להומו ארקטוס נכללו, על-ידי אבולוציוניסטים, תחת מין שני שמכונה "הומו ארגסטר" (Homo ergaster ). בין המומחים קיימת מחלוקת בסוגיה זו. אנו נתייחס לכל המאובנים האלו תחת הסיווג של הומו ארקטוס).

הדוגמה הטיפוסית המפורסמת ביותר של הומו ארקטוס שנתגלתה באפריקה היא המאובן של "נריוקוטום הומו ארקטוס" (Nariokotome Homo erectus ) או "ילד טורקנה" (Turkana Boy ), שנתגלה ליד אגם טורקנה בקניה. הניתוח אישר שזהו מאובן של ילד בן 12 שנים, שהיה מתנשא לגובה של 1.83 בבגרותו לו היה נשאר בחיים. מבנה השלד הזקוף של המאובן אינו שונה מזה של אדם המודרני. הפליאו-אנתרופולוג אלן וולקר (Walker ) אמר שהוא מפקפק בכך ש"הפתולוג הממוצע בימינו מסוגל לאבחן את ההבדל בין שלד המאובן ובין שלד של אדם מודרני." 82 בנוגע לגולגולת, וולקר כתב שצחק כשראה זאת מאחר "שהיא נראית כל כך כמו הניאנדרתל". 83 כפי שנוכל לראות בפרק הבא, ניאנדרתלים הינם גזע אנושי מודרני. לכן, הומו ארקטוס מהווה אף הוא גזע אנושי מודרני.

אפילו האבולוציוניסט ריצ'רד ליקי ציין שההבדלים בין ההומו ארקטוס לבין האדם המודרני מייצגים רק שוני בין גזעים ותו לא.

"ניתן גם להבחין בהבדלים בצורת הגולגולת, בדרגת בולטות הפנים, בעוביין של הגבות, וכיוצא בזה. קרוב לוודאי שהבדלים אלו אינם מובהקים יותר מהבדלים שאנו רואים כיום בין גזעים של בני האדם מודרניים, המופרדים מבחינה גיאוגרפית. שונות ביולוגית מסוג זה מופיעה כשאוכלוסיות מופרדות מבחינה גיאוגרפית זו מזו במשך תקופות זמן משמעותיות". 84

פרופסור וויליאם לאפלין (Laughlin ) מאוניברסיטת קונטיקט ביצע בדיקות אנטומיות נרחבות של אסקימואים ושל האנשים החיים באיים האלאוטיים (סמוך לאלסקה), והבחין שאנשים אלו דומים באופן בלתי רגיל להומו ארקטוס. המסקנה אליה הגיע לאפלין הייתה שכל הגזעים הנבדלים האלו היו, למעשה, גזעים שונים של הומו ספיאנס (אדם מודרני).

"נוכח ההבדלים העצומים הקיימים בין קבוצות רחוקות ומבודדות, כגון אסקימואים ושבט הבושמנים, שמשתייכים למין היחיד של הומו ספיאנס, נראה מוצדק להסיק שסיננטרופוס (Sinanthropus ) [דוגמה טיפוסית להומו ארקטוס] משתייך למסגרת מין מגוון זה". 85

Homo erectus: A Real Human Race

Homo erectus means "upright man". All the fossils included in this species belong to particular human races. Since most of the Homo erectus fossils do not have a common characteristic, it is quite hard to define these men according to their skulls. This is the reason why different evolutionist researchers have made various classifications and designations. Above left is seen a skull which was found in Koobi Fora, Africa in 1975 which may generally define Homo erectus. Above right is a skull, Homo ergaster KNM-ER 3733, which has the obscurities in question.

The cranial capacities of all these diverse Homo erectus fossils surge between 900-1100 cc. These figures are within the limits of the contemporary human cranial capacity.

KNM-WT 15000 or Turkana Child skeleton on the right, is probably the oldest and the most complete human fossil ever found. Research made on this fossil which is said to be 1.6 million year old shows that this belongs to a 12 year old child who would become around 1.80 m. tall if he reached adolescence. This fossil which very much resembled to the Neanderthal race, is one of the most remarkable evidence invalidating the story of human's evolution.

The evolutionist Donald Johnson describes this fossil as follows: "He was tall and skinny. His body shape and the proportion of his limbs were the same as the current Equator Africans. The sizes of his limbs totally matched with that of the current white North American adults." (Donald C. Johanson & M. A. Edey, Lucy: The Beginnings of Humankind, New York: Simon & Schuster, 1981)

עובדה המודגשת כיום יותר בקהילה המדעית היא שהומו ארקטוס הינו קטגורית מיון מיותרת, ושמאובנים אשר נכללו במחלקה זו אינם שונים מההומו ספיאנס במידה מספקת המצביעה על מין נפרד. הדיונים שהתפרסמו ב"מדען אמריקני" לגבי סוגיה זו, ותוצאת הוועידה שנערכה בנושא בשנת 2000 סוכמו באופן הבא:

"רוב המשתתפים בוועידת 'סנקנברג' נסחפו לוויכוח לוהט על מעמד הסיווג של הומו ארקטוס, אותו הציגו מילפורד וולפוף מאוניברסיטת מישיגן, אלן ת'ורן מאוניברסיטת קנברה האוסטרלית ועמיתיהם. הם טענו בתקיפות שלהומו ארקטוס אין כל תוקף כמין נפרד, וכי יש לבטל אותו בכללותו. כל חברי סוג 'הומו', מאלה שהתקיימו לפני שני מיליון שנה בקירוב ועד היום, הינם מין של הומו ספיאנס משתנה מאוד ובעל תפוצה רחבה, ללא מעברים טבעיים או תתי-חלוקות. נושא הוועידה, הומו ארקטוס, לא היה קיים מעולם." 86

המדענים אשר הגנו על התזה שהוצגה קודם, הגיעו למסקנה אשר ניתן לסכמה כך: "הומו ארקטוס איננו מין נפרד מהומו ספיאנס, אלא אחד הגזעים במסגרת מין ההומו ספיאנס".

ישנו פער עצום בין הגזע האנושי, הומו ארקטוס, לבין הקופים שקדמו להומו ארקטוס בתרחיש ה"אבולוציה האנושית" (אוסטרלופיתקוס, הומו הביליס, והומו רודולפנזיס). פירושו של דבר הוא שבני האדם הראשונים הופיעו בתיעוד המאובנים באופן פתאומי וללא כל היסטורית אבולוציה קודמת. זהו סימן ברור ביותר להיותם ברואים.

אף על פי כן, הודאה בעובדה זו מנוגדת בתכלית לפילוסופיה ולאידיאולוגיה הדוגמאטית של חסידי האבולוציה. כתוצאה מכך, הם מנסים, לתאר את הגזע האנושי האמיתי, הומו ארקטוס, כבריית קוף למחצה. בשחזורי ההומו ארקטוס שלהם, הם, מחד, מציירים בעיקשות מאפיינים קופיים, ומאידך, בעזרת שיטות רישום דומות, הם מאנישים קופים כגון אוסטרלופיתקוס או הומו הביליס. באמצעות שיטה זו, הם מנסים "לקרב" בין קופים ובין בני אדם ולסגור את הפער בין שתי מחלקות נבדלות אלו.

ניאנדרתלים

FALSE MASKS: Although no different from today’s man, Neanderthals are still depicted as ape-like by evolutionists.

הניאנדרתלים היו בני אדם אשר הופיעו באופן פתאומי לפני 100,000 שנה באירופה, ונעלמו או התמזגו עם גזעים אחרים לפני 35,000 שנה, בשקט אך במהירות. ההבדל היחיד בינם לבין האדם המודרני הוא השלד החסון יותר והנפח הגולגולתי, שהיה מעט גדול יותר.

ניאנדרתלים היו גזע אנושי, עובדה שכמעט כל אחד מודה בה כיום. אבולוציוניסטים עושים מאמץ גדול להציגם כ"מין פרימיטיבי", אולם כל הממצאים מלמדים שהם לא היו שונים מאדם "חסון" המהלך ברחוב כיום. אריק טרינקאוס (Trinkaus ), פליאו-אנתרופולוג מאוניברסיטת ניו-מקסיקו שנחשב מומחה בולט בתחום כותב:

"השוואות מפורטות של שרידי השלד הניאנדרתלי עם אלו של בני אדם בני זמננו מראות שאין שום דבר באנטומיה הניאנדרתלית שמצביע באופן נחרץ על נחיתות מבחינת היכולות התנועתיות, האינטלקטואליות או הלשוניות, יחסית לאלו של בני אדם המודרניים." 87

חוקרים רבים בני זמננו מגדירים את האדם הניאנדרתלי כתת-מין של האדם המודרני ומכנים אותו "ניאנדרתלנזיס הומו ספיאנס". הממצאים מעידים על כך שהניאנדרתלים קברו את מתיהם, יצרו כלי מוסיקה, וחלקו קווי דמיון תרבותיים עם ההומו סאפיינס סאפיינס שחיו במהלך אותה תקופה. אם לנסח זאת בצורה מפורשת, הניאנדרתלים הינם גזע אנושי "חסון" שפשוט נכחד במרוצת הזמן.

ניאנדרתלים: אנשים חסונים

למעלה מוצגת גולגולת של הומו ספיאנס ניאנדרתלי שנמצאה במערת עמוד בישראל. ידוע כי האדם הניאנדרתלי הינו לרוב חסון אך נמוך קומה. עם זאת, גובהו המוערך של בעל מאובן זה הינו 1.80 מטר. נפח הגולגולת שלו הוא הגדול ביותר שנראה אי-פעם: 1740 סמ"ק. לכן, מאובן זה נכלל בין הראיות החשובות שמערערות בפסקנות את הטענות כי הניאנדרתלים היו מין פרימיטיבי.

הומו ספיאנס, הומו היילדרברגנזיס (Heilderbergenesis ) ארכאי, והאדם קרו-מניון

בתרשים האבולוציה הדמיוני, הומו ספיאנס ארכאי הינו הצעד האחרון לפני האדם בן זמננו. למעשה, אין לאבולוציוניסטים הרבה מה לומר על מאובנים אלו, מאחר שקיימים רק הבדלים קלים מאוד בינם ובין בני האדם המודרניים. כמה חוקרים אף ציינו שנציגים של גזע זה עדיין חיים כיום, והצביעו על ילידים אוסטרליים כעל דוגמה לכך. בדומה להומו ספיאנס (ארכאי), גם ילידים אוסטרלים הם בעלי גבות עבות ובולטות, מבנה משופע של עצם הלסת, ונפח גולגולתי קטן יותר במקצת.

הקבוצה המאופיינת בספרות האבולוציוניסטית כ"הומו היילדרברגנזיס" זהה למעשה להומו ספיאנס הארכאי. הסיבה לשימוש בשני מונחים שונים להגדרת אותו סוג של גזע אנושי נעוצה בחילוקי דעות בקרב אבולוציוניסטים. כל המאובנים הכלולים תחת סיווג ההומו היילדרברגרנזיס מלמדים שאנשים שהיו דומים מאוד מבחינה אנטומית לאירופאים מודרניים, חיו לפני 500,000 ואף לפני 740,000 שנה, תחילה באנגליה ולאחר-מכן בספרד.

ההשערה היא שאדם קרו-מניון חי לפני 30,000 שנה. הוא היה בעל גולגולת דמוית כיפה, ובעל מצח רחב. נפח גולגולתו היה של 1,600 סמ"ק, דהיינו מעל הנפח הממוצע של האדם בן זמננו. גבותיו העבות והבולטות והבליטה הגרמית באחורי הגולגולת דומים למאפייניהם של האדם הניאנדרתלי ושל הומו ארקטוס.

למרות שהאדם הקרו-מניון נחשב לבן גזע אירופאי, מבנה הגולגולת שלו ונפחה נראים דומה במידה רבה לאלו של גזעים מסוימים שחיים כיום באפריקה ובאזורים טרופיים. על בסיס דמיון זה, מוערך שקרו-מניון היה גזע אפריקני ארכאי. ממצאים פליאו-אנתרופולוגים נוספים מראים שהגזעים קרו-מניון וניאנדרתלי נטמעו זה בזה והניחו את היסודות לגזעים בני-זמננו.

כתוצאה מכך, אף לא אחד מבני אדם אלו היה בן "מין פרימיטיבי". הם היו בני אדם שונים, שחיו בזמנים קדומים, ובמשך הזמן נטמעו והתמזגו עם גזעים אחרים או שנכחדו ונעלמו מההיסטוריה.

בני המין שחיו באותה תקופה בה חיו אבותיהם הקדמוניים

מכל הנתונים והממצאים שהצגנו עד כה מצטיירת תמונה ברורה: התרחיש של "אבולוציה אנושית" הינו בדיה גמורה. על מנת שאילן יוחסין כזה ישקף את האמת, הייתה חייבת להתרחש אבולוציה הדרגתית מהקוף לאדם, ותיעוד מאובנים של תהליך זה צריך היה להתגלות. עם זאת, בפועל, קיים פער עצום בין קופים ובין בני אדם. מבני שלד, נפחי גולגולת, ומדדים כגון הליכה זקופה או כפופה במובהק קדימה, מבחינים בני אדם מקופים. (כבר הוזכר שעל בסיס מחקר שנערך בשנת 1994 על האוזן הפנימית, אוסטרלופיתקוס והומו הביליס סווגו מחדש כקופים, בעוד שהומו ארקטוס סווג מחדש כאדם מודרני לגמרי).

ממצא משמעותי נוסף הפוסל את האפשרות ליחסי עץ משפחתי בין מינים שונים אלו הוא שמינים המוצגים כאבות קדמוניים חיו, למעשה, בו זמנית עם אותם המינים המוצגים כממשיכיהם. אם, כטענת האבולוציוניסטים, האוסטרלופיתקוס השתנה להומו הביליס, שבתורו הפך להומו ארקטוס, אזי התקופות בהן הם חיו צריכות היו בהכרח להיות עוקבות. סדר כרונולוגי מסוג זה לא נצפה בתיעוד המאובנים.

מחט בת 26,000 שנה:

מאובן מעניין המלמד כי לניאנדרתליים היה ידע בהתקנת לבוש: מחט בת 26,000 שנה. (D. Johanson, B. Edgar From Lucy to Language, p. 99)

על פי הערכות האבולוציוניסטים, חיו האוסטרלופיתקים החל מלפני 4 מיליון ועד לפני מיליון שנה. ההשערה היא שהיצורים המסווגים כהומו הביליס, חיו עד לפני 1.7 עד 1.9 מיליון שנה. הומו רודולפנזיס שנחשב ל"מתקדם" יותר מהומו הביליס, ידוע כבן 2.5 עד 2.8 מיליון שנה! משמע שהומו רודולפנזיס מבוגר יותר במיליון שנה בקירוב מהומו הביליס, שאמור להיות "אביו הקדמון". באותו אופן, גילו של הומו ארקטוס מוערך ב 1.6-1.8 מיליון שנה, ופירושו של דבר שהומו ארקטוס הופיע על פני האדמה באותה מסגרת זמן של אביו הקדמון כביכול, ההומו הביליס.

אלן וולקר אישר עובדה זו בציינו ש"יש ראיות מאפריקה המזרחית להישרדות מאוחרת של יחידים בני אוסטרלופיתקוס קטני קומה שחיו בו-זמנית תחילה עם הומו-הביליס, ולאחר-מכן עם הומו ארקטוס." 88 לואיס ליקי מצא מאובנים של אוסטרלופיתקוס, הומו הביליס והומו ארקטוס, כמעט סמוכים זה לזה באזור עמק אולדובאי בטנזניה, בשכבה II .. 89

ניתן לומר בפסקנות שעץ יוחסין כזה אינו קיים. סטפן ג'יי גולד (Gould ), פליאונטולוג מאוניברסיטת הארוורד, הסביר את המבוי הסתום שהאבולוציה ניצבת מולו, על אף היותו אבולוציוניסט בעצמו:

"מה קורה לסולם שלנו אם שלוש שושלות של הומונידים מתקיימות יחד (א. אפריקנוס, אוסטרלופיתקים חסונים, והומו הביליס), ואף אחת אינה נגזרת בבירור מהשנייה? יתרה מזאת, אף אחת מן השלוש אינה מציגה כל מגמות אבולוציה במשך תקופת קיומה על פני האדמה." 90

גם כשאנו מתקדמים מהומו ארקטוס להומו ספיאנס, אנו נוכחים שאין כל עץ יוחסין. יש ראיות המצביעות על כך שהומו ארקטוס והומו ספיאנס ארכאי המשיכו להתקיים עד 27,000 שנה ואפילו עד 10,000 שנה לפני זמננו. בביצת Kow באוסטרליה, נתגלו כמה גולגולות של הומו ארקטוס בנות 13,000 שנים. באי של יאווה, נמצאו שרידי הומו ארקטוס בני 27,000 שנה. 91

ההיסטוריה הסודית של הומו ספיאנס

אחד מכתבי העת הפופולאריים ביותר בספרות האבולוציוניסטית, "דיסקובר", הציג את פני האדם בן 800 אלף שנה על כריכתו בליווי שאלת האבולוציוניסטים: "האם אלו פני עברנו?".

העובדה המעניינת והמשמעותית ביותר שכורתת את הבסיס עצמו של אילן היוחסין הדמיוני היא ההיסטוריה העתיקה שלא כצפוי של האדם המודרני. ממצאים פליאו-אנתרופולוגים חושפים שאנשי הומו ספיאנס שנראו בדיוק כמונו, התקיימו עד לפני מיליון שנה.

היה זה לואיס ליקי, הפליאו-אנתרופולוג האבולוציוניסט הנודע שגילה את הממצאים הראשונים בנושא זה. בשנת 1932, באזור קנג'רה בסביבת אגם ויקטוריה בקניה, מצא ליקי כמה מאובנים שמשתייכים לתור הפליסטוקן האמצעי, לפני מיליון שנה, 92 שלא נבדלו מאדם המודרני. מאחר שתגליות אלו הופכות את היוצרות באילן היוחסין, פטרו אותן חלק מהפליאו-אנתרופולוגים האבולוציוניסטים כבלתי-מהימנות. עם זאת, ליקי טען תמיד שהערכותיו היו נכונות.

בשעה שמחלוקת זו כמעט נשכחה, נמצא בשנת 1995 בחפירות בספרד מאובן שהראה היטב כי ההיסטוריה של הומו ספיאנס הייתה קדומה הרבה יותר מכפי ששוער. המאובן התגלה על-ידי שלושה פליאו-אנתרופולוגים ספרדים מאוניברסיטת מדריד, במערה הנקראת גראן דולינה באזור "אטפוארקה" בספרד. המאובן חשף פני ילד בן 11 שנראה בדיוק כמו אדם מודרני, למרות שעברו 800,000 שנה מאז מותו. הירחון "דיסקובר" סיקר את הסיפור בפירוט רב במהדורת דצמבר 1997.

המאובן הצליח גם לערער את אמונות היסוד של חואן לואיס ארסואגה פרארס (Ferreras ), שניהל את חפירת הגראן דולינה. פרארס אמר:

"ציפינו למשהו גדול, משהו ממש גדול ומנופח, משהו פרימיטיבי. הצפיות שלנו לגבי ילד בן 800,000 שנה היו למשהו דומה ל"ילד טורקנה". ומה שמצאנו היה פרצוף מודרני לגמרי...בשבילי זהו דבר מרשים מאוד – אלה סוגי הדברים שמטלטלים אותך. למצוא משהו בלתי-צפוי לחלוטין כמו זה. לא למצוא מאובנים ; גם למצוא מאובנים זה בלתי-צפוי, וזה בסדר. אבל הדבר המרהיב ביותר הוא למצוא משהו מהעבר שחשבת שמשתייך להווה. זה כמו למצוא משהו כמו – כמו מכשיר הקלטה בגראן דולינה. זה יהיה מפתיע מאוד. אנחנו לא מצפים לקלטות ולמכשירי הקלטה בפליסטוקן הנמוך. למצוא פרצוף מודרני בן 800,000 שנה – זה אותו דבר. היינו מופתעים מאוד כשראינו את זה." 93

המאובן הדגיש את העובדה שההיסטוריה של הומו ספיאנס צריכה להשתרע לאחור עד לפני 800,000 שנה. לאחר ההתאוששות מההלם הראשוני, החליטו האבולוציוניסטים שגילו את המאובן שהוא משתייך למין נפרד, מאחר שבהתאם לאילן יוחסין האבולוציוניסטי, הומו ספיאנס לא חי לפני 800,000 שנה. מכיוון שכך, הם בדו סוג דמיוני שכונה "אב קדמון אנושי" וכלל את גולגולת ה"אטפוארקה" תחתיו.

בקתה בת 1.7 מיליון שנה

ממצאים של בקתה בת 1.7 מיליון שנה הכו בתדהמה את הקהילה המדעית. מראה הבקתה דומה לאלו שמשמשות חלק מהאפריקנים כיום.

ממצאים רבים הדגימו כי הומו ספיאנס תוארך לאחור אף לתקופה מוקדמת יותר מ- 800,000 שנה. אחד מהם הינו התגלית שגילה לואיס ליקי בראשית שנות ה-70, לפיה המינים אוסטרלופיתקוס, הומו הביליס, והומו ארקטוס התקיימו באותה תקופה במקביל. הדבר המעניין אף יותר שגילה ליקי באותה שכבה (Bed II ) היה מבנה, שרידים של בקתת אבן. ההיבט הבלתי רגיל של האירוע היה שצורת בנייה זו, המשמשת עדיין בחלקים מסוימים באפריקה, יכולה הייתה להיבנות רק על-ידי הומו ספיאנס! וכך, לפי ממצאיו של ליקי, אוסטרלופיתקוס, הומו הביליס, הומו ארקטוס, ואדם מודרני היו קיימים בהכרח בעת ובעונה אחת לפני 1.7 מיליון שנה בקירוב. 94 תגלית זו חייבת לבטח לשלול את תוקפה של תיאורית האבולוציה אשר טוענת כי בני אדם מודרניים התפתחו ממינים דמויי-קוף כגון אוסטרלופיתקוס.

טביעות רגליים של אדם בן מודרני בנות 3.6 מיליון שנה!

אמנם, קיימות כמה תגליות אחרות המתחקות אחר מוצא האדם המודרני עד לתקופה של לפני 1.7 מיליון שנה. אחת החשובות שבהן היא טביעות הרגליים שנמצאו ב"לטוליי" בטנזניה, על-ידי מארי ליקי בשנת 1997. טביעות רגליים אלו נתגלו בשכבה שמתוארכת ל-3.6 מיליון שנה, וחשוב יותר, הן לא היו נבדלות מטביעות רגליים שהיה משאיר אדם בן-זמננו.

טביעות הרגליים שנתגלו על-ידי מארי ליקי נבחנו מאוחר יותר על-ידי מספר פליאו-אנתרופולוגים ידועי שם, כמו דונאלד ג'והנסון וטים ווייט. התוצאות היו זהות. ווייט כתב:

"אל תטעו לגבי זה. ....הן זהות לטביעות רגליים של אדם מודרני. אם הייתה מושארת טביעת רגל כזו בחול חוף קליפורניה כיום, וילד בן ארבע היה נשאל מה זה לדעתו, הוא היה משיב מיד שמישהו הלך שם. הוא לא היה מסוגל להבדיל בין טביעת רגל זו לבין מאות העקבות האחרות על החוף, ואף אתה לא היית יכול לעשות זאת." 95

לסת אנושית שגילה 2.3 מיליון שנה

דוגמה אחרת המראה את חוסר התקפות של אילן היוחסין הדמיוני הומצאה על-ידי אבולוציוניסטים: לסת אנושית (הומו ספיאנס) שגילה 2.3 מיליון שנה. לסת זו שסומנה בקוד A.L. 666-1 ðúâìúä בהדר, אתיופיה. פרסומים אבולוציוניסטים מבקשים לייפות את הממצא בתיאורו כ"תגלית מאוד מדהימה..." ((D. Johanson, Blake Edgar, From Lucy to Language, p.169)

לאחר בדיקת טביעות הרגליים, הציע לואיס רובינס (Robbins ) מאוניברסיטת צפון-קליפורניה את הביאורים הבאים:

"הקשת מוגבהת – לפרט הקטן יותר הייתה קשת גבוהה יותר מכפי שיש לי – והבוהן הינה גדולה ונמצאת בקו ישר עם הבוהן השנייה...הבהונות נאחזות בקרקע כמו בהונות אנושיות. אינך מוצא זאת אצל צורות אחרות של בעלי-חיים." 96

בדיקות של הצורות המורפולוגיות של טביעות הרגליים מוכיחות שוב ושוב שהן צריכות להתקבל כטביעות של אדם, ויתרה מזאת, כטביעות של אדם מודרני (הומו ספיאנס). ראסל טאטל (Tuttle ), שבחן אף הוא את טביעות-הרגליים, כתב:

"הומו ספיאנס קטן יכול היה ליצור אותם...לפי כל המאפיינים המורפולוגיים המובחנים, כף הרגל של הפרטים שיצרו עקבות אלו אינן מובחנות מאלו של בני-אדם מודרניים." 97

בדיקות בלתי משוחדות של טביעות הרגליים חשפו את בעליהן האמיתיים. במציאות, היו טביעות רגליים אלו מורכבות מ- 20 טביעות מאובנות של אדם מודרני בן 10, ו-27 טביעות רגליים של אדם צעיר אפילו יותר. הם היו, ללא ספק, בני אדם מודרניים כמונו.

סיטואציה זו הציבה את טביעות הרגליים מלטוליי במרכז הדיונים למשך שנים. פליאו-אנתרופולוגים אבולוציוניסטים ניסו נואשות להעלות הסבר, מאחר שהתקשו לקבל את העובדה שאדם מודרני התהלך על פני האדמה לפני 3.6 מיליון שנה. במהלך שנות ה-90, החל להתגבש ה"הסבר" הבא: האבולוציוניסטים החליטו שטביעות רגליים אלו הושארו בהכרח על-ידי אוסטרלופיתקוס, משום שבהתאם לתיאוריה שלהם, לא ייתכן שהומו ספיאנס היה קיים לפני 3.6 מיליון שנה. ראסל ה. טאטל כתב את הדברים הבאים במאמר משנת 1990:

טביעות הרגליים שנמצאו ב"לטוליי" בטנזניה שייכות לבני אדם מודרניים, למרות שהם בני מיליוני שנה.

"בסיכומו של דבר, מאפייני טביעות הרגליים בנות ה- 3.5 מיליון שנה שנמצאו באתר G בלטוליי, דומות לטביעות רגליים רגילות של בני אדם מודרניים שמתהלכים יחפים. אף אחד ממאפייניהם אינו מציע שההומונידים מלטוליי היו בעלי יכולת דו-רגלית פחותה מאיתנו. אם לא היה ידוע שאותן טביעות רגליים הן כה קדומות, היינו מסיקים בקלות שהן נוצרו על-ידי ברייה מן הסוג שלנו, סוג ההומו...בכל מקרה, עלינו לדחות את ההנחה הרופפת שטביעות הרגליים מלטוליי נעשו על-ידי אוסטרלופיתקוס אפרנזיס מסוג לוסי." 98

בקצרה, טביעות רגליים אלו שמתוארכות ל- 3.6 מיליון שנה, אינן יכולות להשתייך לאוסטרלופיתקוס. הסיבה היחידה לכך שהן נחשבו לעקבות שהושארו על-ידי חברי אוסטרלופיתקוס הייתה השכבה הוולקאנית בת 3.6 מיליון שנה בה נתגלו. העקבות יוחסו לאוסטרלופיתקוס אך ורק על בסיס ההנחה שלא ייתכן שבני-אדם חיו בתקופה כל כך מוקדמת.

פירושים אלו של טביעות הרגליים מלטוליי מעידים על עובדה חשובה אחת. אבולוציוניסטים תומכים בתיאוריה שלהם לא על בסיס ממצאים מדעיים, אלא על אף ממצאים אלו. כך מתקבלת תיאוריה שזוכה להגנה עיוורת, ושכל הממצאים החדשים שזורעים ספקות לגביה נתקלים בהתעלמות, או מסולפים על מנת לתמוך בה.

בקצרה, תיאורית האבולוציה איננה מדע, כי אם דוגמה הממשיכה להתקיים למרות המדע.

דו-רגליות: המבוי הסתום של האבולוציה

מעבר לתיעוד המאובנים בו עסקנו עד כה, קיימים גם פערים אנטומיים שאינם ניתנים לגישור בין בני אדם לבין קופים. אלה פוסלים, גם הם, את הבדיה של אבולוציה אנושית. אחד מהם קשור לאופן ההליכה.

בני אדם מהלכים זקופים על שתי רגליים. זוהי צורה מיוחדת מאוד של תנועה, שאינה נצפית בשום מין אחר של יונקים. לחלק מבעלי החיים האחרים יש יכולת מוגבלת לנוע כשהם עומדים על שתי רגליהם האחוריות. דובים וקופים מסוגלים לנוע באופן זה רק לעתים נדירות, למשל כשהם רוצים להגיע למקור מזון, וגם אז, רק לזמן קצר. במצב הנורמאלי, נוטה השלד שלהם קדימה והם הולכים על ארבע. אם כך, האם התפתחה ההליכה על שתי רגליים מהליכת ארבע רגליים של קופים, כפי שטוענים האבולוציוניסטים?

מחקרים עדכניים מראים ששלד כפוף של קוף המיועד להליכה על ארבע אינו יכול להתפתח לשלד אנושי זקוף המיועד להליכה על שתי רגליים בלבד.

וודאי שלא. מחקרים הראו שהאבולוציה של דו-רגליות מעולם לא התרחשה, ואף לא יכולה הייתה להתרחש. ראשית, דו-רגליות איננה יתרון אבולוציוני. האופן בו קופים נעים הינו קל יותר, מהיר יותר, ויעיל יותר מהפסיעה על שתי רגליים של אדם. אדם אינו יכול להתקדם בעזרת קפיצה מעץ לעץ מבלי לרדת לקרקע בדומה לשימפנזות, ואף לא לרוץ במהירות של 125 קילומטר לשעה, כמו הברדלס. להיפך. מאחר שהאדם הולך על שתיים, הוא נע באטיות רבה יותר על הקרקע. מאותה סיבה, האדם הוא אחד מהמינים הבלתי מוגנים ביותר בטבע במונחים של תנועה ושל הגנה. בהתאם להיגיון של תיאורית האבולוציה, קופים לא היו צריכים להתפתח כדי לאמץ הליכה דו-רגלית ; במקום זאת, בני אדם היו אמורים להתפתח כדי להפוך להולכים על ארבע.

מבוי סתום נוסף של הטענה האבולוציונית הוא שיציבה על שתי רגליים אינה משרתת את מודל "ההתפתחות ההדרגתית" של הדארוויניזם. מודל זה, שמהווה את בסיס האבולוציה, דורש את קיומה של הליכה "מורכבת" בין דו-רגליות לבין הליכה על ארבע. הפליאו-אנתרופולוג האנגלי רובין קרומפטון (Crompton ), הראה בעזרת מחקר ממוחשב שערך בשנת 1996, שסוג הליכה "מורכבת" זו איננה אפשרית. קרומפטון הגיע למסקנה הבאה: "יצור חי יכול להלך או בצורה זקופה, או על ארבעת רגליו." 99 סוג הליכה בין שני סוגים אלה אינו אפשרי משום שידרוש צריכת אנרגיה מוגזמת. זו הסיבה מדוע יצור שהוא דו-רגלי בחלקו אינו יכול להתקיים.

הפער העצום בין אדם וקוף אינו מוגבל אך ורק לסוגיה זו של הליכה. סוגיות רבות אחרות נותרות עדיין בלתי מוסברות, כמו למשל נפח המוח, היכולת לדבר, וכיוצא בזה. איליין מורגן (Morgan ), פליאו-אנתרופולוגית אבולוציוניסטית, מציגה את ההודאה הבאה ביחס לנושא זה:

"ארבע מהתעלומות הבולטות ביותר לגבי בני אדם הינן: 1) מדוע הם הולכים על שתי רגליים? 2) מדוע איבדו את פרוותם? 3) מדוע פיתחו מוחות כה גדולים? 4) מדוע למדו לדבר?

התשובות השמרניות לשאלות אלו הינן: 1) 'איננו יודעים עדיין' ; 2) 'איננו יודעים עדיין' ; 3) 'איננו יודעים עדיין' ; 4) 'איננו יודעים עדיין'. רשימת השאלות יכולה להתארך במידה ניכרת מבלי להשפיע על חדגוניות התשובות." 100

אבולוציה: אמונה בלתי מדעית

לורד סולי צוקרמן (Zuckerman ) הינו אחד מהמדענים המפורסמים והמכובדים בבריטניה הגדולה. במשך שנים, הוא בחן את תיעוד המאובנים וערך חקירות מפורטות רבות, ובזכות תרומתו למדע, זכה להצטרף אל מעמד האצולה. כיוון שצוקרמן הינו חסיד אבולוציה, פירושיו ביחס אליה אינם יכולים להיחשב נבערים או משוחדים. לאחר שנות מחקר רבות על המאובנים שכלולים בתרחיש האבולוציה האנושית, הגיע צוקרמן למסקנה שאין אמת באילן היוחסין המוצג על-ידי אבולוציוניסטים.

צוקרמן אף קידם רעיון מעניין של "טווח המדעים", שנע בין אלו שהוא רואה כמדעיים לבין אלו שהוא מחשיב כלא מדעיים. בהתאם לטווח של צוקרמן, ה"מדעיים" ביותר – דהיינו, שמסתמכים על נתוני שדה מוחשיים, הינם כימיה ופיסיקה. אחריהם באים מדעי הביולוגיה, ואז מדעי החברה. בקצה המרוחק של הטווח, בחלק שנחשב ל"פחות מדעי" מכולם, נמצאת "תפיסה על-חושית" – רעיונות כגון טלפתיה ו"החוש השישי" – ולבסוף, "אבולוציה אנושית". צוקרמן הסביר את דרך החשיבה שלו באופן הבא:

מיתוס האבולוציה האנושית אינו מבוסס על ממצאים מדעיים כלל וכלל. ייצוגים כגון אלו שמוצגים למעלה הינם חסרי חשיבות ומשקפים רק תקוות שווא פרי דמיונם של אבולוציוניסטים.

"אנו עוברים מהאמת האובייקטיבית לאותם תחומים של מדע ביולוגי משוער, כגון תפיסה על-חושית או הפירוש של היסטורית המאובנים של האדם, בו עבור ציבור המאמינים, כל דבר הינו אפשרי – ובו מסוגל המאמין הנלהב להאמין לעתים במספר דברים סותרים בו-זמנית." 101

רוברט לוקה (Locke ), העורך של "לגלות ארכיאולוגיה", כתב-עת חשוב על מוצא האדם, כותב: "החיפוש אחר אבות קדמוניים אנושיים מספק יותר חום מאשר אור", ומצטט את ווידויו של הפליאו-אנתרופולוג האבולוציוניסט הנודע טים ווייט (White ):

"כולנו מתוסכלים עקב כל השאלות שאיננו מסוגלים לענות עליהן'." 102

מאמרו של לוקה בוחן את המבוי הסתום של תיאורית האבולוציה על מוצא האדם ואת היעדר הבסיס של התעמולה שהתפשטה בנושא זה:

"יתכן שאין תחום מדעי שהינו פולמוסי יותר מן החיפוש אחר מוצא האדם. פליאונטולוגים מן העילית חלוקים ביניהם אף על הקווים הכלליים הבסיסיים ביותר של אילן היוחסין האנושי. ענפים חדשים צומחים לקול תרועת חצוצרות רמה, רק כדי לקמול ולגווע נוכח ממצאי מאובנים חדשים". 103

עורכו של כתב העת המפורסם "טבע", הנרי גי (Gee ), הכיר אף הוא לאחרונה בעובדה זו. בספרו "In Search of Deep Time ", שיצא לאור ב- 1999, מציין גי שאת כל הראיות לאבולוציה אנושית "בין לפני 10 עד 5 מיליון שנה בקירוב – כמה אלפי דורות של יצורים חיים – ניתן להכניס לתיבה קטנה". הוא הסיק שתיאוריות שגרתיות של מוצא והתפתחות בני האדם הינן "המצאה אנושית גמורה שנוצרה לאחר מעשה, ועוצבה כדי לעלות בקנה אחד עם דעות קדומות אנושיות". הוא הוסיף:

"לקחת שורת מאובנים ולטעון שהיא מייצגת שושלת יוחסין איננה השערה מדעית שניתנת לבדיקה, אלא טענה שנושאת את אותה תקפות כמו סיפור לפני השינה – מבדרת, אולי אפילו מאלפת, אבל לא מדעית." 104

מהי, אם כך, הסיבה שגורמת לכל כך הרבה מדענים לדבוק בעקשנות בדוגמה זו? מדוע הם כה מתאמצים לשמר את התיאוריה שלהם בחיים, במחיר האילוץ להודות באין ספור קונפליקטים ולהיפטר מראיות שהם מוצאים?

התשובה היחידה לכך היא שהם פוחדים מהעובדה שמולה יצטרכו להתייצב אם יזנחו את תיאורית האבולוציה. העובדה שיעמדו מולה כשיזנחו את האבולוציה היא שהאל ברא את האדם. נוכח הנחות היסוד שלהם, והפילוסופיה המטריאליסטית שבה הם מאמינים, בריאה הינה רעיון בלתי רצוי בעליל.

זו הסיבה לכך שהם מוליכים את עצמם שולל, כמו גם את העולם, תוך שימוש באמצעי התקשורת איתם הם משתפים פעולה. אם הם אינם מצליחים למצוא מאובנים נחוצים, הם "בודים" אותם, או בצורת תמונות דמיוניות או דרך דגמים מזויפים, ומנסים לטעת את הרושם שאלו אכן מאובנים קיימים המאמתים את האבולוציה. חלק מתקשורת ההמונים שחולק עימם את נקודת המבט המטריאליסטית, מנסה אף הוא להטעות את הציבור ולהחדיר את סיפור האבולוציה אל תת התודעה של אנשים.

אין זה משנה עד כמה הם יתאמצו. האמת ברורה וגלויה לעין: האדם החל להתקיים לא דרך תהליך אבולוציה, אלא על-ידי בריאתו בידי האל. ולכן הוא מחויב לו.

ביבליוגרפיה

70 David Pilbeam, "Humans Lose an Early Ancestor", Science, April 1982, pp. 6-7.
71 C. C. Swisher III, W. J. Rink, S. C. Antón, H. P. Schwarcz, G. H. Curtis, A. Suprijo, Widiasmoro, "Latest Homo erectus of Java: Potential Contemporaneity with Homo sapiens in Southeast Asia", Science, Volume 274, Number 5294, Issue of 13 Dec 1996, pp. 1870-1874; also see, Jeffrey Kluger, "Not So Extinct After All: The Primitive Homo Erectus May Have Survived Long Enough To Coexist With Modern Humans, Time, December 23, 1996
72 Solly Zuckerman, Beyond The Ivory Tower, New York: Toplinger Publications, 1970, pp. 75-94.
73 Charles E. Oxnard, "The Place of Australopithecines in Human Evolution: Grounds for Doubt", Nature, Vol 258, p. 389.
74 Holly Smith, American Journal of Physical Antropology, Vol 94, 1994, pp. 307-325.
75 Fred Spoor, Bernard Wood, Frans Zonneveld, "Implication of Early Hominid Labryntine Morphology for Evolution of Human Bipedal Locomotion", Nature, vol 369, June 23, 1994, p. 645-648.
76 Tim Bromage, New Scientist, vol 133, 1992, p. 38-41.
77 J. E. Cronin, N. T. Boaz, C. B. Stringer, Y. Rak, "Tempo and Mode in Hominid Evolution", Nature, Vol 292, 1981, p. 113-122.
78 C. L. Brace, H. Nelson, N. Korn, M. L. Brace, Atlas of Human Evolution, 2.b. New York: Rinehart and Wilson, 1979.
79 Alan Walker, Scientific American, vol 239 (2), 1978, p. 54.
80 Bernard Wood, Mark Collard, "The Human Genus", Science, vol 284, No 5411, 2 April 1999, p. 65-71.
81 Marvin Lubenow, Bones of Contention, Grand Rapids, Baker, 1992, p. 83.
82 Boyce Rensberger, The Washington Post, November 19, 1984.
83 Ibid.
84 Richard Leakey, The Making of Mankind, London: Sphere Books, 1981, p. 62.
85 Marvin Lubenow, Bones of Contention, Grand Rapids, Baker, 1992. p. 136.
86 Pat Shipman, "Doubting Dmanisi", American Scientist, November- December 2000, p. 491.
87 Erik Trinkaus, "Hard Times Among the Neanderthals", Natural History, vol 87, December 1978, p. 10; R. L. Holloway, "The Neanderthal Brain: What Was Primitive", American Journal of Physical Anthropology Supplement, Vol 12, 1991, p. 94.
88 Alan Walker, Science, vol 207, 1980, p. 1103.
89 A. J. Kelso, Physical Antropology, 1st ed., New York: J. B. Lipincott Co., 1970, p. 221; M. D. Leakey, Olduvai Gorge, Vol 3, Cambridge: Cambridge University Press, 1971, p. 272.
90 S. J. Gould, Natural History, Vol 85, 1976, p. 30.
91 Time, November 1996.
92 L. S. B. Leakey, The Origin of Homo Sapiens, ed. F. Borde, Paris: UNESCO, 1972, p. 25-29; L. S. B. Leakey, By the Evidence, New York: Harcourt Brace Jovanovich, 1974.
93 "Is This The Face of Our Past", Discover, December 1997, p. 97-100.
94 A. J. Kelso, Physical Anthropology, 1.b., 1970, pp. 221; M. D. Leakey, Olduvai Gorge, Vol 3, Cambridge: Cambridge University Press, 1971, p. 272.
95 Donald C. Johanson & M. A. Edey, Lucy: The Beginnings of Humankind, New York: Simon & Schuster, 1981, p. 250.
96 Science News, Vol 115, 1979, p. 196-197.
97 Ian Anderson, New Scientist, Vol 98, 1983, p. 373.
98 Russell H. Tuttle, Natural History, March 1990, p. 61-64.
99 Ruth Henke, "Aufrecht aus den Baumen", Focus, Vol 39, 1996, p. 178.
100 Elaine Morgan, The Scars of Evolution, New York: Oxford University Press, 1994, p. 5.
101 Solly Zuckerman, Beyond The Ivory Tower, New York: Toplinger Publications, 1970, p. 19.
102 Robert Locke, "Family Fights", Discovering Archaeology, July/August 1999, p. 36-39.
103 Ibid.
104 Henry Gee, In Search of Time: Beyond the Fossil Record to a New History of Life, New York, The Free Press, 1999, p. 126-127.