המקור האידיאולוגי האמיתי של הטרור:
דארוויניזם ומטריאליזם

מבוא

רוב בני האדם סבורים שהתיאוריה של האבולוציה הוצעה לראשונה על-ידי צ'ארלס דארווין, ושהיא נשענת על ראיות, תצפיות וניסויים מדעיים. האמת היא שדארווין לא היה יוצרה של התיאוריה והיא אף איננה מבוססת על הוכחות מדעיות. התיאוריה מאמצת את הדוֹגְמַה הנמצאת בבסיס התיאוריה המטריאליסטית, ולמרות שאין לה גיבוי של תגליות מדעיות, היא זוכה לתמיכה עיוורת בשם הפילוסופיה המטריאליסטית.

קנאות זו מובילה לאסונות מכל הסוגים ומכל המינים. יחד עם התפשטות תורתו של דארווין והפילוסופיה המטריאליסטית בה הוא דוגל, משתנה התשובה לשאלה "מהו בן-אדם?"

אנשים שנהגו להשיב: "בני אדם נוצרו בידי האל וצריכים לחיות בהתאם למוסר היפה שהוא מורה לנו", החלו כעת לחשוב ש"אדם נוצר במקרה, והינו בעל-חיים שהתפתח באמצעים של מלחמה להישרדות". הונאה גדולה זו גובה מחיר כבד. אידיאולוגיות אלימות כגון גזענות, פשיזם וקומוניזם, והשקפות עולם ברבריות רבות אחרות המבוססות על עימות, שאבו את כוחן ממנה.

המאמר הנוכחי יבחן את האסון שהמיט הדארוויניזם על העולם ויחשוף את הקשר בינו לבין הטרור, אחת הבעיות הבינלאומיות הרציניות ביותר של זמננו.

השקר הדארוויניסטי: "החיים הם קונפליקט"

דארווין החל את פיתוחה של התיאוריה עם הנחת יסוד אחת: "התפתחות יצורים חיים תלויה במאבק להישרדות. החזקים מנצחים בקרב. החלשים נידונים לתבוסה ולאבדון".

לפי דארווין, מתקיימים בטבע קונפליקט נצחי ומאבק חסר רחמים להישרדות. החזק גובר תמיד על החלש, דבר המאפשר את התרחשותה של ההתפתחות.. כותרת-המשנה שנתן לספרו "מוצאהמינים", 'מוצא המינים באמצעים של ברירה טבעית או שימור הגזעים המועדפים במלחמת הקיום', ממצה השקפה זו.

יתרה מזאת. דארווין העלה הצעה ש"המאבק להישרדות" מתייחס גם לקבוצות אנושיות גזעיות. לפי טענה דמיונית זו, "גזעים מועדפים" היו המנצחים במאבק. גזעים מועדפים, על פי השקפתו של דארווין, היו אירופאים לבנים. גזעים אפריקניים או אסיאניים פיגרו מאחור במאבק להישרדות. דארווין הוסיף והציע שגזעים אלו יפסידו את "המאבק להישרדות" לחלוטין, ולכן ייכחדו:

"בתקופה עתידית כלשהי, לא כה רחוקה במונחים של מאות-שנים, אין כמעט ספק שהגזעים הנאורים ישמידו את הגזעים הפראיים וימלאו את מקומם ברחבי העולם. בו בזמן, חסרי-התרבות דמויי-אדם אלו...יוכחדו ללא ספק. השסע בין האדם ובין בני-בריתו הקרובים ביותר יתרחב אז אף יותר, משום שיחצוץ בין האדם במצב נאור, אף יותר מבן הגזע הלבן כפי שניתן לקוות, לבין איזשהו קוף ירוד כמו בבון, לעומת מה שמבדיל כיום בין הכושי או האוסטרלי לבין הגורילה". 1

האנתרופולוג ההודי וידיארטי ((Vidyarthi מסביר כיצד כופה תיאורית האבולוציה של דארווין גזענות על מדעי החברה:

"תיאורית 'הישרדות הראויים ביותר' שלו (של דארווין) התקבלה בחום על-ידי מדעני החברה של אותה תקופה. הם האמינו שהמין האנושי השיג רמות שונות של אבולוציה, שהגיעו לשיאן בתרבותו של האדם הלבן. במחצית השנייה של המאה ה­-19, התקבלה גזענות כעובדה על-ידי הרוב המכריע של המדענים המערביים". 2

מקור השראתו של דארווין: תיאורית חוסר-הרחמים של מלתוס

מקור השראתו של דארווין בנושא זה היה ספרו של הכלכלן הבריטי תומאס מלתוס (Malthus) , "מסה על עיקרון האוכלוסייה". מלתוס העריך שהאוכלוסייה גדלה בקצב מואץ מאוד, ולפי השקפתו, ההשפעות העיקריות שריסנו גידול זה הם אסונות כגון מלחמה, חולי ורעב. בקצרה, בהתאם לטענה אכזרית זו, חלק מהאנשים היו צריכים למות כדי שאחרים יחיו. הקיום קיבל משמעות של "מלחמה תמידית".

במאה ה-19, זכו רעיונותיו של מלתוס להסכמה רחבה. במיוחד תמכו ברעיונותיו האכזריים אינטלקטואלים אירופאים בני המעמדות הגבוהים יותר. במאמר "הרקע המדעי של תוכנית 'טיהור הגזע' הנאצית", מתוארת החשיבות שייחסה אירופה של המאה ה-19 להשקפותיו של מלתוס על האוכלוסייה באופן הבא:

במחצית הראשונה של המאה ה-19, התאספו בני המעמדות השולטים, בכל רחבי אירופה, כדי לדון ב"בעיית האוכלוסייה" שנתגלתה לאחרונה ולתכנן דרכים ליישום ייפוי-הכוח של מלתוס, כדי להגביר את שיעור התמותה של העניים: "במקום להמליץ על היגיינה לעניים, אנו צריכים לעודד הרגלים הפוכים. עלינו להפוך את רחובות ערינו לצרים יותר, לדחוס מספר רב יותר של אנשים אל תוך הבתים ולשאוף להתפרצות מגפות. באזורים החקלאיים, אנו צריכים לבנות את כפרינו ליד בריכות מים עומדים ולעודד, במיוחד, התיישבות בכל המקומות המזיקים והביצתיים..." 3

כתוצאה ממדיניות אכזרית זו, החלשים, ואלו שהפסידו במאבק להישרדות, ייכחדו, וכך יושג איזון לצמיחתה המואצת של האוכלוסייה. מדיניות זו, הידועה בשם "דיכוי העניים", בוצעה למעשה בבריטניה של המאה ה-19, אז נוסד סדר תעשייתי אשר כפה על ילדים בני שמונה ותשע לעבוד 16 שעות ביממה במכרות פחם. אלפים מתו בשל התנאים האיומים. ה"מאבק להישרדות" מושג שהתחייב על-ידי התיאוריה של מלתוס, הוביל לכך שחייהם של מיליוני בריטים היו מלאי סבל וייסורים.

בהשפעת רעיונות אלו, החיל דארווין את רעיון הקונפליקט על הטבע בכללותו, והציע שמתוך מלחמת הקיום הזו, יעלו, כמנצחים, החזקים והמתאימים ביותר.. יתרה מזאת.. מצד אחד טען דארווין שהמאבק להישרדות הוא כביכול חוק טבע מוצדק שאין לשנותו. מצד שני, הוא הזמין אנשים לזנוח את אמונותיהם הדתיות באמצעות הכחשת הבריאה, ובאופן זה חתר תחת כל הערכים המוסריים העלולים להתברר כמכשולים בפני חוסר הרחמים של "המאבק להישרדות".

במאה ה-20, שילמה האנושות מחיר כבד על הפצת השקפות חסרות-לב אלו, שהובילו אנשים לביצוע מעשים מרושעים ואכזריים.

תוצאתו של 'חוק הג'ונגל': פשיזם

כאשר הזין הדארוויניזם את הגזענות במאה ה-19, הוא יצר את הבסיס לאידיאולוגיה שהתפתחה והטביעה את העולם בדם במאה ה-20: הנאציזם.

ניתן להבחין בהשפעה דארוויניסטית חזקה באידיאולוגיות הנאציות. כשבוחנים תיאוריה זו, שעוצבה על ידי אדולף היטלר ואלפרד רוזנברג, נתקלים במושגים כגון "ברירה טבעית", "הולדה בררנית", ו"המאבק להישרדות בין הגזעים", מושגים שחזרו ונשנו עשרות פעמים בכתביו של דארווין. כשהיטלר העניק לספרו את השם "מיין קאמפף" Mein Kampf (מלחמתי), הוא הושפע מ"המאבק להישרדות" הדארוויניסטי ומהעיקרון האומר שהניצחון שמור לראויים ביותר. הוא דיבר במיוחד על המאבק בין הגזעים:

"ההיסטוריה תגיע לשיאה באימפריית מילניום חדש של תפארת שאין-כמוה, המבוססת על הירארכיה גזעית חדשה המצווה על-ידי הטבע עצמו." 4

באסיפת המפלגה בעיר נירנברג, בשנת 1933, הכריז היטלר ש"גזע נעלה יותר הכניע גזע ירוד יותר...זכות שנצפית בטבע ושניתן לראותה כזכות היחידה המתקבלת על הדעת."

השפעת הדארוויניזם על הנאצים היא עובדה המקובלת כמעט על כל ההיסטוריונים המומחים בנושא. ההיסטוריון היקמן (Hickman) תיאר את השפעת הדארוויניזם על היטלר כמילים אלה:

(היטלר) "היה חסיד גדול של אבולוציה ומטיף לה. לא חשוב עד כמה הייתה הפסיכוזה שלו עמוקה ומורכבת, לבטח [רעיון המאבק היה חשוב משום ש]...ספרו, מיין קאמפף, הציב בבירור מספר רעיונות על אבולוציה, במיוחד אלו המדגישים את המאבק, ההישרדות של הראויים ביותר והכחדת החלשים, לצורך יצירת חברה טובה יותר." 5

היטלר, שעלה לשלטון עם השקפות אלו, גרר את העולם לאלימות שמעולם לא נראתה קודם. קבוצות פוליטיות ואתניות רבות, ובמיוחד היהודים, נחשפו לאכזריות איומה ולטבח במחנות הריכוז הנאציים. מלחמת העולם השנייה, שהחלה עם פלישת הנאצים, גבתה את חייהם של 55 מיליון בני-אדם. הדבר שעמד מאחורי הטרגדיה הגדולה ביותר בהיסטורית העולם היה הרעיון הדארוויניסטי של "המאבק להישרדות".

ברית הדמים: דארוויניזם וקומוניזם

בעוד שהפשיסטים נמצאים באגף הימני של הדארוויניזם החברתי, מאוכלס האגף השמאלי על-ידי הקומוניסטים. קומוניסטים נמנו תמיד על החסידים הקנאים ביותר של התיאוריה הדארוויניסטית. יחסים אלו, בין דארוויניזם לבין קומוניזם, נובעים באופן ישיר ממייסדיהם של שתי ה"שיטות". מרקס ואנגלס (Marx & Engels ), מייסדי הקומוניזם, קראו את "מוצא המינים" של דארווין עם פרסומו, ונדהמו מגישתו "המטריאליסטית דיאלקטית".

ההתכתבות בין מרקס ואנגלס הוכיחה שהם ראו את התיאוריה של דארווין כ"מכילה את הבסיס לקומוניזם בהיסטוריה הטבעית". בספרו "הדיאלקטיקה של הטבע", אותו כתב תחת השפעתו של דארווין, הרעיף אנגלס שבחים על דארווין, וניסה לתת תרומה משלו לתיאוריה בפרק שנקרא "התפקיד שממלאת העבודה במעבר מקוף לאדם".

קומוניסטים רוסים שהלכו בדרכיהם של מרקס ואנגלס, כגון פלכנוב, לנין, טרוצקי וסטאלין, הסכימו עם תיאורית האבולוציה של דארווין. פלכנוב, אשר נחשב למייסד הקומוניזם הרוסי, ראה את המרקסיזם כ"יישום של הדארוויניזם על מדעי החברה". 6

טרוצקי אמר, "התגלית של דארווין הינה הניצחון הגדול ביותר של הדיאלקטיקה בתחום הנושא האורגאני כולו". 7

ל"חינוך הדארוויניסטי" היה תפקיד ראשי בגיבוש הצוות הקומוניסטי. לדוגמה, היסטוריונים ציינו את העובדה שסטאלין היה דתי בנעוריו, אולם הפך לאתיאיסט בעיקר בשל ספריו של דארווין. 8

מאו, שייסד שלטון קומוניסטי בסין והרג מיליוני בני-אדם, הצהיר בגלוי ש"הסוציאליזם של סין נוסד על היסודות של דארווין ותיאורית האבולוציה". 9

ההיסטוריון ג'יימס ריב פוסיי (Pusey) מאוניברסיטת הרווארד מתאר בפרוטרוט את השפעת הדארוויניזם על מאו ועל הקומוניזם הסיני בספרו "סין וצ'ארלס דארווין". 10

נראה, אם כן, שקיים קשר שאין להתירו בין תיאורית האבולוציה ובין הקומוניזם. התיאוריה טוענת שיצורים חיים הם תוצר של שינוי, ומספקת תמיכה מדעית כביכול לקומוניזם האתיאיסטי. מסיבה זו, הקומוניזם, כאידיאולוגיה אתיאיסטית, קשור באופן הדוק לדארוויניזם. יתרה מזאת.. תיאורית האבולוציה מציעה שההתפתחות בטבע מתאפשרת הודות לעימות או למאבק, (במילים אחרות, "המאבק להישרדות"), והיא תומכת ברעיון של "דיאלקטיקה" שהינו מהותי לקומוניזם. אם אנו מתייחסים לרעיון הקומוניסטי של "עימות דיאלקטי", שקטל כ-120 מיליון אנשים במשך המאה ה-20, כאל "מכונת השמדה", אזי אנו יכולים להבין טוב יותר את ממדי האסון שהדארוויניזם המיט על הפלנטה.

דארוויניזם וטרור

כפי שראינו עד כה, הדארוויניזם מצוי ביסודותיהם של כמה מהאידיאולוגיות המצדדות באלימות, אשר המיטו אסון על האנושות במאה ה-20. הרעיון הבסיסי שעומד מאחורי הבנה ושיטה אלו הינו "להילחם במי שאינו אחד מאיתנו".

אפשר להסביר דברים אלה באופן הבא: בעולם קיימות אמונות, השקפות עולם ופילוסופיות שונות. טבעי ביותר שרעיונות מגוונים אלו יהיו בעלי מאפיינים המנוגדים זה לזה. למרות זאת, עמדות שונות אלו יכולות להשקיף זו על זו באחת משתי דרכים:

1. הן יכולות לכבד את קיומן של עמדות שונות מהן ולנסות ליצור עימן דו-שיח בעזרת שימוש בשיטה אנושית. אכן, שיטה זו תואמת את המוסר של הקוראן.
2. הן יכולות להיאבק, ולנסות להבטיח לעצמן יתרון על-ידי גרימת נזק לעמדות האחרות. במילים אחרות, להתנהג כחית פרא. שיטה זו ננקטת על-ידי המטריאליזם, דהיינו, היעדר דת.

האימה אותה אנו מכנים טרור, אינה אלא ביטוי של ההשקפה השנייה.

כשאנו בוחנים את ההבדל בין שתי גישות אלו, אנו יכולים לראות כיצד לרעיון של "אדם כחיה נלחמת", אותו כפה הדארוויניזם באופן תת-הכרתי על אנשים, יש השפעה בולטת. ייתכן שיחידים וקבוצות שבוחרים בדרך העימות, לא שמעו מעולם על הדארוויניזם ועל עקרונות אידיאולוגיה זו. אולם בסופו של דבר הם מסכימים עם ההשקפה שהבסיס הפילוסופי שלה נשען על דארוויניזם. הדבר שגורם להם להאמין בצדקת השקפה זו הינן סיסמאות על בסיס דארוויניסטי כגון "החזקים שורדים בעולם זה", "דגים גדולים בולעים דגים קטנים", "המלחמה היא מצווה", ו"האדם מתקדם דרך מלחמה ומאבק". אם נסלק את הדארוויניזם, יהפכו סיסמאות אלה לסיסמאות ריקות ותו לא.

למעשה, עם סילוק הדארוויניזם, לא נותרת כל פילוסופיה של "עימות". שלוש הדתות האלוהיות שרוב האנשים בעולם מאמינים בהן, האיסלם, הנצרות והיהדות, מתנגדות לאלימות. שלוש הדתות שואפות להשכין שלום והרמוניה בעולם ומתנגדות להרג לגרימת סבל ועינויים של אנשים חפים מפשע. עימותים ואלימות מפרים את המוסר שהאל הנחיל לאדם, והינם רעיונות בלתי-תקינים ובלתי רצויים. עם זאת, הדארוויניזם רואה עימות ואלימות כרעיונות טבעיים, מוצדקים ונכונים שצריכים להתקיים, ומתאר אותם ככאלה.

מסיבה זו, אם אנשים מסוימים שמבצעים טרור משתמשים ברעיונות וסימבולים של האיסלם, הנצרות או היהדות בשם דתות אלו, תוכל לבטח לדעת שאותם אנשים אינם מוסלמים, נוצרים או יהודים. הם דארוויניסטים חברתיים אמיתיים. הם מסתתרים תחת מסווה של דת, אך אינם מאמינים אמיתיים. גם אם הם טוענים להיות משרתי הדת, הם למעשה אויבי הדת ואויבי מאמיניה. הסיבה לכך היא שהם מבצעים, באכזריות, פשעים שהדת אוסרת עליהם לבצע. הם מבצעים פשעים אלה בצורה כזו שמטרתה להכפיש את הדת בעיני בני האדם.

מסיבה זו, המקור לטרור שמדאיג את הפלנטה שלנו איננו אחת מהדתות האלוהיות, אלא האתיאיזם, שביטויו בתקופתנו: "דארוויניזם" ו"מטריאליזם".

האיסלם איננו המקור לטרור, אלא הפתרון לו

חלקם של האנשים הטוענים כי הם פועלים בשם הדת עלול להבין אותה שלא כהלכה או לקיים את מצוותיה שלא על פי רוחה. מסיבה זו, תהיה זו טעות לגבש דעות על אותה דת תוך הסתמכות על אנשים אלו כעל דוגמה. הדרך הטובה ביותר להבין דת היא לבחון את המקור האלוהי שלה.

המקור הקדוש של האיסלם הינו הקוראן. המודל של המוסריות באיסלם של הקוראן, שונה לחלוטין מהדימוי שהתעצב בתודעתם של חלק מאנשי המערב. הקוראן מבוסס על רעיונות של מוסריות, אהבה, חמלה, חסד, ענווה, הקרבה, סובלנות ושלום, ומוסלמי שחי בהתאם למוסריות זו במובן האמיתי שלה, יהיה האדם המנומס, המתחשב, הסובלני, האמין והסתגלן ביותר. הוא יפיץ סביבו אהבה, כבוד, הרמוניה ושמחת-חיים.

דת האיסלם היא דת של רווחה ושלום

המילה איסלם נגזרת מהמילה "שלום", בערבית. איסלם היא דת שנגלתה לאנושות בכוונה להציג חיים אוהבי-שלום אשר באמצעותם יומחשו החסד והחמלה האינסופיים של האל על פני האדמה. האל מזמין את כל בני האדם לדבוק בעקרונות המוסריים של האיסלם, דרכם ניתן לחוות את החסד, החמלה, הסובלנות והשלווה ברחבי כל העולם.

בפרשה 2, פסוק 208, אלוהים פונה אל המאמינים במילים אלה:

"הוי המאמינים, קבלו כולכם על עצמכם להתמסר, ואל תלכו בעקבות השטן, כי הוא אויבכם המושבע."

כפי שהפסוק מבהיר, הביטחון יכול להיות מובטח רק על-ידי "הצטרפות לאיסלם", כלומר, חיים בהתאם לערכי הקוראן.

אלוהים מגנה רוע-לב

אלוהים מצווה על האנשים להימנע מביצוע מעשי רוע; הוא אוסר ספקנות, חוסר-מוסריות, מרד, אכזריות, תוקפנות, רצח ושפיכת-דמים. הוא מתאר את מי שאינם מצייתים לציווי כ"הולכים בדרכי השטן" המאמצים עמדה הנחשבת במפורש כבלתי-מוסרית בעיני הקוראן. להלן מובאים פסוקים ספורים מני רבים בנושא זה מתוך הקוראן:

" אבל המפרים את התחייבותם לאלוהים לאחר שנחתמה בברית, והמנתקים כל קשר אשר ציווה אלוהים לחזק, והחומסים את הארץ – אלה, תחול הקללה על ראשם, ורעה תהיה נחלתם." (קוראן 13:25)

"בקש להיות ראוי לנחלת העולם הבא בכל אשר העניק לך אלוהים, ואל תשכח מה חלקך בעולם הזה, ועשה טוב כשם שהיטיב עמך אלוהים, ואל תבקש לחמוס את הארץ, כי אלוהים אינו אוהב את החומסים." (קוראן 28:77)

כפי שאפשר לראות, בדת האיסלם, אלוהים אסר על כל סוג של מעשי הרס, כולל טרור ואלימות, וגינה את אלו המבצעים מעשים מסוג זה. המוסלמי תורם יופי לעולם ומשפר אותו.

האיסלם מגן על סובלנות ועל חופש דיבור

דת האיסלם היא דת המספקת חופש של רעיונות, חשיבה וחיים ומבטיחה אותם. האיסלם הפיצה ציוויים למניעה ולאיסור על מתיחות, על סכסוכים, על לשון-הרע ואף על חשיבה שלילית בין אנשים. באותו אופן בו מתנגדת דת האיסלם בנחישות לטרור ולכל מעשי אלימות, היא אף אוסרת הפעלת לחץ אידיאולוגי, ולו הקל ביותר, על מאמיניה:

" אין מקנים דת בכפייה, וכבר התברר ההבדל בין הבינה לבין המדוחים. כל הכופר בשיקוצים ומאמין באלוהים, יזכה להיאחז ביתד איתנה אשר לא תיעקר. אלוהים קשוב ויודע." (קוראן 2:256)

" לכן, הוכח, כי אתה רק מוכיח, ולא ניתנה לך סמכות עליהם." (קוראן 88:21-22)

כפייה על אנשים להאמין בדת או לאמץ את צורות האמונה שלה, הינה דבר המנוגד לחלוטין למהות האיסלם ולרוחו. לפי האיסלם, אמונה אמיתית אפשרית רק עם רצון חופשי וחופש מצפון. מוסלמים יכולים, כמובן, לייעץ זה לזה ולעודד זה את זה בנוגע למאפייני המוסריות המובעת בקוראן, אולם הם לעולם לא ישתמשו בדרך של כפייה, ולא בכל צורה אחרת של לחץ פיסי או פסיכולוגי. הם אף לא ישתמשו בשום זכות-יתר גשמית כדי להפנות אדם לדת.

הבה נדמיין מודל חברה מנוגד לחלוטין. לדוגמה, עולם בו אנשים מאולצים, על-ידי החוק, לנהוג על-פי הדת. מודל זה של חברה הינו מנוגד באופן גמור לאיסלם משום שאמונה ועבודת-האל הינן בעלות ערך רק כשהן פונות לאל דרך הרצון החופשי של היחיד. אם שיטה כופה על אנשים אמונה ועבודת-אל, אזי הם יהפכו לדתיים רק מתוך פחד. מנקודת המבט הדתית, הדבר הנחשב באמת הוא שהדת תתקיים ותקוים לשם התענוג של האל, בסביבה בה מצפונם של האנשים הינו חופשי באופן מוחלט.

האל קבע שהריגת חפים מפשע היא בלתי-חוקית

בהתאם לקוראן, אחד החטאים הגדולים ביותר הוא להרוג בן-אדם שלא ביצע שום פשע.

"... כל המאבד נפש אחת – בלא שאיבדה נפש או ביקשה למלא את הארץ חמס – כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיימה, כאילו קיים עולם מלא. שליחינו הביאו להם את האותות הנהירים, ועם כל זאת, רבים בהם המתהוללים." (קוראן 5:32)

" והם אשר לא יתפללו לאל אחר זולת אלוהים, ולא יהרגו את הנפש אשר אסר אלוהים, בלתי אם במשפט צדק, ולא ינאפו – העושה זאת יבוא על עונשו." (קוראן 25:68)

כפי שהפסוקים מרמזים, אדם ההורג אנשים חפים מפשע ללא סיבה, מסתכן בייסורים גדולים. האל הראה שהריגת אדם אחד בלבד הינה נפשעת כמו רציחת האנושות כולה. אדם המקיים את הגבלות האל, אינו יכול לפגוע באדם יחיד, לא כל שכן לטבוח אלפי אנשים חפים מפשע. אלו שמניחים שהם יכולים לחמוק מהצדק, ולכן מהעונש בעולם הזה, לעולם לא יצליחו בכך, משום שיצטרכו לתת דין וחשבון על מעשיהם בפני האל. זו הסיבה שהמאמינים שיודעים שיהיה עליהם לתת דין וחשבון על מעשיהם לאחר המוות, מקפידים מאוד לקיים את הגבלות האל.

האל מצווה על המאמינים להיות רחומים וסלחנים

המוסריות האיסלמית מתוארת בקוראן במילים אלו:

"... להימנות עם המאמינים ועם הקוראים זה לזה לנהוג בעוז רוח ועם הקוראים זה לזה לנהוג ברחמים. אלה אנשי הימין." (קוראן 90:17-18)

כפי שאנו רואים בפסוק זה, אחת המצוות המוסריות החשובות ביותר שהאל שלח למאמיניו כדי שיוכלו לזכות בגאולה וחסד ולהגיע לגן-עדן, היא "לדרבן זה את זה לחמלה."

האיסלם, כפי שהוא מתואר בקוראן, הינו דת מודרנית, מתקדמת ונאורה. המוסלמי הינו מעל הכול איש שלום; הוא סובלני בעל נפש דמוקרטית, תרבותי, נאור, ישר, משכיל ובקיא באמנות ובמדע. מוסלמי שהתחנך על פי משנתו המוסרית המעולה של הקוראן, פונה לכל אחד באהבה, כפי שהאיסלם מצפה ממנו. הוא חולק כבוד לכל רעיון ומעריך אמנות ואסתטיקה. הוא פייסני נוכח כל אירוע, מפחית מתיחות ומשיב ידידותיות. בחברות המורכבות מיחידים כגון אלו, ישכנו תרבות מפותחת יותר, מוסריות חברתית גבוהה יותר, שמחה ועליזות, צדק וביטחון גדולים יותר, ושפע של מזל וברכה, יותר מאשר בארצות המודרניות ביותר של העולם כיום.

האל מצווה על סובלנות ועל סלחנות

הרעיון של סלחנות וסובלנות, המתואר במילים, " נהג בחמלה..." (קוראן 7:199), הינו אחד מעיקרי היסוד של האיסלם.

כשאנו בוחנים את ההיסטוריה של האיסלם, ניתן לראות בבירור כיצד יישמו המוסלמים מאפיין חשוב זה של ערכי המוסר של הקוראן, בחיי החברה. מוסלמים הביאו עימם תמיד אווירה של חופש ושל סובלנות, וביערו מנהגים בלתי-חוקיים בכל מקום אליו הגיעו. הם אפשרו לאנשים בעלי דתות, שפות ותרבויות שונות לחלוטין, לחיות יחד בשלום ובהרמוניה תחת קורת גג אחת, והשכינו שלום והרמוניה גם בקרבם. אחת הסיבות החשובות להישרדותה, לאורך מאות שנים, של האימפריה העותומאנית, שהשתרעה וחלשה על אזור עצום, הייתה אווירת הסובלנות וההבנה שהאיסלם הביא עימו. המוסלמים נודעו במשך מאות שנים כבעלי אופי סובלני ואוהב, והיו תמיד האנשים הרחומים וההוגנים ביותר. במסגרת רב-לאומית זו, היו כל הקבוצות האתניות חופשיות לחיות בהתאם לדתות ולחוקים שלהם עצמם.

סובלנות אמיתית יכולה להביא שלום ורווחה לעולם רק כשהיא מיושמת לאור הקווים המנחים המוצעים בקוראן. הפסוק הבא מפנה את תשומת-הלב לעובדה זו:

" לא ישוו מעשה טוב ומעשה רע. שלם טובה תחת רעה, ואז תראה איך האיש אשר איבה שוררת בינך לבינו הפך להיות לך למגן ואיש אמונים." (קוראן 41:34)

מסקנה

כל האמור לעיל מראה שהמוסריות של האיסלם, המומלצת לאנושות, מביאה לעולם מידות טובות של שלום, הרמוניה וצדק. הברבריות הידועה כטרור, שכה מטרידה את העולם בתקופה הנוכחית, הינה פרי עבודתם של אנשים בורים וקנאים, מנוכרים לגמרי למוסריות של הקוראן ושאין בינם ובין דת שום קשר. הפתרון לגבי אנשים וקבוצות אלו, המנסים לבצע את מעשיהם האכזריים תחת מסווה של דת, הוא תורת המוסריות האמיתית של הקוראן. במילים אחרות, האיסלם והמוסריות של הקוראן הינם הפתרונות לפורענות של הטרור, ובוודאי אינם תומכיו.

ביבליוגרפיה

1 Cliff, Conner, "Evolution vs. Creationism: In Defense of Scientific Thinking", International Socialist Review (Monthly Magazine Supplement to the Militant), November 1980.
2 Ali Demirsoy, Kalıtım ve Evrim (Inheritance and Evolution), Ankara: Meteksan Publishing Co., 1984, p. 61.
3 Michael J. Behe, Darwin's Black Box, New York: Free Press, 1996, pp. 232-233.
4 Richard Dawkins, The Blind Watchmaker, London: W. W. Norton, 1986, p. 159.
5 Jonathan Wells, Icons of Evolution: Science or Myth? Why Much of What We Teach About Evolution is Wrong, Regnery Publishing, 2000, pp. 235-236
6 Dan Graves, Science of Faith: Forty-Eight Biographies of Historic Scientists and Their Christian Faith, Grand Rapids, MI, Kregel Resources.
7 Science, Philosophy, And Religion: A Symposium, 1941, CH.13.
8 Max Planck, Where is Science Going?, www.websophia.com/aphorisms/science.html.
9 H. S. Lipson, "A Physicist's View of Darwin's Theory", Evolution Trends in Plants, Vol 2, No. 1, 1988, p. 6.
10 Although Darwin came up with the claim that his theory was totally independent from that of Lamarck's, he gradually started to rely on Lamarck's assertions. Especially the 6th and the last edition of The Origin of Species is full of examples of Lamarck's "inheritance of acquired traits". See Benjamin Farrington, What Darwin Really Said, New York: Schocken Books, 1966, p. 64.